איורים: נועם עטר
שנה: 2021
22 עמודים
תהלה חוזרת מבית הספר מאוד עצובה, היא בוכה לאמה שנמאס לה להיות עם עור חום כהה ועיניים שחורות , היא רוצה להיות כמו מיכל עם עור לבן וצמות בלונדיניות ארוכות!
אמה של תהילה בסבלנות רבה מסבירה ומוכיחה לה כי אין שום משמעות לצבע העור או העיניים, היא אוהבת אותה בדיוק כמו שהיא, וצבע העור לא מעיד על אופי והתנהגות.
היא מסבירה לה כי יופי הוא עניין של טעם, לכל אחד צבע מיוחד בעולם, והצבעים מביאים לנו שמחה ויופי.
ושואלת אותה - כשאת מקבלת מתנה ליומולדת מה חשוב לך יותר העטיפה הצבעונית או המתנה עצמה?
היא מלמדת אותה לראות את הטוב שבה - היא חברותית, אהובה, מקסימה וחכמה. היא מוכיחה לה שלכל אחד ואחת יש תכונות שונות ומיוחדות ואנחנו לא שמים לב כי זה לא באמת חשוב - אחת נמוכה, אחת בכסא גלגלים, אחת עם משקפיים אז אחת גם עם עור בגוון חום :)
הספר הזה מעביר מסר מאוד חשוב בצורה מקסימה ועם המון דוגמאות מפורטות (אולי אפשר היה אפילו קצת לקצרם).
האמא לא מוותרת לילדתה העצובה עד שהיא משתכנעת ומבינה את ההגיון והאמת שבדברים, וכך גם יכולה להאמין בעצמה ולשמוח.
הספר מותאם לדעתי לילדי גן חובה וראשית קריאה כיוון שיש בו באופן יחסי הרבה מלל בעמוד, בנוסף הוא מלווה באיורים הממחישים את התחושות של הילדה בספר.
בעיני זהו ספר שחשוב להכניסו במסגרת הלימודים / שיעורי חינוך וכו' כי המסר שלו מתאים לכולם , ועל אף שהוא מתמקד בצבע העור הרעיון שלו מותאם לכל ילד/ה שיש להם משהו קצת שונה או ייחודי כמו בדוגמאות שניתנות בספר.
בשורה אחת: העולם יפה כי הוא צבעוני (מתוך הספר)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
מחבר ומקרב, תודה
השבמחק