הוצאה: ספרי ניב
שנה: 2020
178 עמודים
הכריכה של הספר שבתה את עיני, הכחול הנוגה והחשוך הזה מעורר תחושה של בדידות ועצבות, ובעיניי מאוד מתאים לעלילה שבו.
כשהתחלתי לקרוא את הספר טעיתי לחשוב כי מדובר בסיפור ארצישראלי דרמטי על אודות חלוצי ומקימי היישוב, אך בפועל מסתבר שמדובר בספר המתנהל כחקירה, והוא מתאים יותר לז'אנר ספרי הריגול והמתח.
טניה, ילידת גרמניה, ציונית שעולה לארץ ישראל, הופכת לאחת ממייסדות קיבוץ עין גב שליד הכנרת. טניה מתאהבת בעומאר - בחור מוסלמי האחראי על ענף הדייג בקיבוץ. עומר וטניה מתחתנים, אך לאחר תקופה מסויימת עומאר נעלם ולא מותיר זכר.
מהזוגיות של טניה ועומאר נולד אמציה. אמציה ממשיך את דרך אביו כדייג בקיבוץ. לימים הוא פוגש באחד מימי העבודה שלו בים, בחורה נורווגית בשם כריסטין והם הופכים לבני זוג.
אך כנראה שההיסטוריה חוזרת וכריסטין גם היא נעלמת יום אחד, ללא זכר.
הספר כתוב כתחקירים, כשבכל פרק דמות אחרת מספרת את העדות שלה. הפרקים קצרים וגם הספר כולו יחסית קצר.
העלילה מתחילה כסיפור אהבה גם לארץ וגם בני זוג, אך ככל שמתקדמים בספר מבינים שאין מדובר בסיפור תמים כפי שהיא מוצג בהתחלה.
אני חובבת ספרים על ארץ ישראל הישנה והיפה, על ציונות אמיתית וחלוציות, הוא אכן מתאר את התקופה הזאת, אך פחות נוגע להיבטים ההיסטוריים שבה, ולי זה הרגיש קצת חסר.
הספר כתוב בשפה יפה וקולחת, מביא מגוון רחב של נקודות ראיה כשכל פרק כתוב בלשון המואמת למספר.
הספר לרוב מעניין, אך לעיתים קצת מייגע בשל ריבוי התחקירים והדמויות.
בשורה אחת: דברים שרואים מכאן לא רואים משם...
בדירוג סמיילי:😀😀😀 וחצי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה