הוצאה: אריה ניר
תרגום: שי סנדיק
שנה: 2020
391 עמודים
יש סוד לזמן.. אפשר להרחיב או לכווץ אותו. אפשר להפיק את המירב ממה שיש. (עמוד 254)
לאחרונה יצא לי לקרוא מספר ספרים המתרחשים באירלנד, ואני מגלה כי האירים הם אנשים מאוד משפחתיים, חמים אך גם חמי מזג.
מונה היא בחורה ממוצא אירי שגודלה ע"י אביה במסירות ובאהבה רבה לאחר התייתמותה מאמה. כאשר התבגרה היא מחליטה לעזוב את העיירה הקטנה והמעט חונקת, לצאת לעצמאות ולנסוע לאנגליה לחפש עבודה.
כבר בימיה הראשונים באנגליה היא פוגשת את ויליאם, הקשר ביניהם הופך לרומן ולסיפור אהבה המוביל לנישואים, אך בסופו של דבר גם לטרגדיה.
מנגד מסופר סיפורה של מונה בהווה, בגיל שישים, מונה היא אמנית המנהלת חנות קטנה, בה היא מוכרת בובות עץ קטנות המעוצבות על ידה באופן אישי, ובאמצעות הבובות היא מנסה להביא מזור לנשים החוות טרגדיות.
הסיפור מסופר בגוף ראשון על ידי מונה בהווה (בגיל 60) כמעין סיכום או חשבון נפש של חייה, כשהיא נזכרת תוך כדי בעבר ובהיסטוריה שלה המלאי טרגדיות, למעשה באמצעות הכאב שלה היא מצליחה לסייע לנשים אחרות בכאבן.
בעיני זהו סיפור של אישה שבחרה להקריב את חייה על מזבח האהבה, היא נאחזת בתקווה כדי למצוא אושר. יש בה מסירות אין קץ לאהוביה וחבריה, וזה ניכר במיוחד בעיצוב הבובות שנעשה באופן ייחודי לכל בובה ובובה.
הספר הצליח לרגש אותי ולפרוט על נימי העצב הכואבים ביותר. הוא נוגע בנושאים חשובים שלרוב מושתקים, הנחשבים לעתים כ"טאבו", וכמעט ואין להם במה או התייחסות. הוא מאוד זורם, מעניין ומושך לקריאה.
בערך בשליש האחרון שלו הרגשתי שאני מחכה שתגיע כבר הפואנטה ואולי אפשר היה פחות להאריך בחלק הזה.
בשורה אחת: סיפור על עצמתה של האהבה, ועד כמה מוכן אדם להקריב למענה.
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה