הוצאה: הכורסא
תרגום:
שנה: 2019
247 עמודים
מאז ומתמיד עולם הרפואה סקרן אותי – אהבתי סדרות טלוויזיה על רופאים, ספרים על רופאים, ובכלל כל מה שקשור לעולם הקסום שנקרא רפואה. כיוון שרופאה אני לא מסוגלת להיות התעניינתי רק כצופה מהצד.
רצה הגורל והיום אני עובדת בבית חולים, אמנם בבית חולים לבריאות הנפש, אבל עדיין בית חולים.. אני עובדת עם רופאים ועם צוותים טיפוליים שונים, וכמשקיפה מהצד אני יכולה להעיד כי אין ספק שהם עושים עבודת קודש.
זאת הסיבה לכך שכאשר ראיתי פרסום לספר הזה החלטתי שאני חייבת לקרוא אותו.
הספר הוא יומנו האמיתי (ממואר) של אדם קיי, המתאר אנקדוטות מחייו שלו מאז היותו סטאז'ר ועד להיותו מתמחה ראשי – בנקודה זו הוא החליט לפרוש וההסבר לכך מופיע בספר. את התמחותו הוא עושה במערכת הבריאות הציבורית של אנגליה, וכל סיפוריו התרחשו בבתי חולים בריטים לחלוטין. (אם כי לעניות דעתי יש המון קווי דמיון בין מה שקורה באנגליה למה שקורה גם כאן בארץ הקודש.)
הרופאים המתמחים שסיימו שנות לימוד רבות נאלצים לעבוד שעות עבודה מרובות כמעט ללא שינה. למעשה אין להם כמעט חיים פרטיים בתחילת דרכם כרופאים, והם נאלצים לעשות המון ויתורים (זוגיות, ילדים, חברים וכו') למען המקצוע המיוחל – חלומה של כל אם יהודיה טובה (אגב מחבר הספר הוא יהודי)- רפואה, כשהשכר בסופו של דבר לא מתגמל ולעיתים גם היחס כלפיהם מזלזל.
במקצוע הזה קיימת היררכיה ברורה למדי וכל עוד לא זכית בתואר הנכסף- מומחה, אתה נאלץ לעבוד, ולעבוד ממש קשה!
הספר כתוב בצורה שנונה, הוא מצחיק וכואב בו זמנית, הוא מכיל תיאורים שאינם לבעלי לב חלש (מה שהזכיר לי היטב למה אין סיכוי שאי פעם אהיה רופאה) . אדם מצליח לגעת בנקודות הכי"אפלות" בחיי הרופא הצעיר. הוא מאיר את הרופאים באור אנושי ורגיש למדי, וגורם לצופה מהצד להעריך ולהוקיר עוד יותר את עבודתם הנפלאה והמתישה של הרופאים, ואת גודל האחריות המונחת על כתפיהם…
בשורה אחת: עם כל זה שיש קטעים קצת בוטים, וקצת מלאי דם בספר (בכל זאת רופאים רואים הכל), בעיני זה ספר חובה לכולם ולא רק לרופאים.
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה