הוצאת תכלת
תרגום: אביגיל בורשטיין
שנת הוצאה: 2020
458 עמודים
"אני אוהבת לצחוק על המוות, ללעוג לו. זאת הדרך שלי למחוץ אותו. ככה הוא פחות חושב את עצמו. כשאני מלגלגת עליו אני נותנת לחיים לגבור, לקחת פיקוד" (עמוד 55)
לויולט יש שכנים מאוד שקטים, לעולם אינם מרעישים או מציקים או באים בדרישות. מדי פעם באים אליהם מבקרים, אך לרוב מדובר בביקורים קצרים שאינם מפריעים לאיש.
ויולט היא שומרת בית הקברות בעיירה ברנסיון-א-שלון שבצרפת. היא גרה בסמוך אליו, מטפחת את הצמחייה שבו, מנקה את הקברים, דואגת לסדר ובתחילה וסוף כל יום היא פותחת את שעריו.
היא חלק מצוות של קברנים, חופרי קברים וכומר – אישה בין גברים.
ביתה פתוח לכל דורש, היא מציעה שתייה או משהו קל לאכול, מוכרת פרחים ולעיתים פשוט מקשיבה למחשבות והרהורי הבאים בשערי בית הקברות: אלו המנסים להתנחם, אלו המתחבאים, ואלו שבאים כי הם חייבים.
באחד הימים מגיע לבית הקברות גבר בשם ז'וליאן, כשבפיו בקשה משונה – אימו ביקשה שאת האפר של גופתה השרופה יניחו על אחד הקברים שנמצא בבית הקברות הזה.
ויולט גם הפעם קשובה לז'וליאן ומנסה לסייע לו בהגשמת בקשתה האחרונה של אימו. אט אט היא מתוודעת לסיפורה של האם ונשאבת אליו, אך זה מוביל אותה להתלבטויות בנוגע לחייה ולרצונות הכמוסים שלה.
לויולט יש סיפור חיים מיוחד, נוגה ונוגע ללב. נדמה כי חוותה כל כך הרבה סבל וכאב ואולי לכן בחרה לגור ליד מקור הכאב הכי גדול בעולם.
זהו ספר על המוות, על אופן ההתמודדות עם המוות, על סוגיו השונים. המוות שאינו מבדיל בין דם לדם, בין עשיר לעני, בין צעיר למבוגר.
הספר מספר על אהבה הרסנית ועל אהבת אמת, על בגידות ושקרים ועל נאמנות, על יתמות ועל הורות, על כאב ועל רגעים קטנים של אושר.
הסיפור נוגע בפחדים של כולנו, ומתעמת באופן מיוחד ומרתק עם נושאים כואבים שלא אוהבים לדבר עליהם.
על אף הנושא הלא פשוט של הספר, הכתיבה שלו קולחת, מרגשת, מעט לירית ומרתקת ואי אפשר שלא ליהנות ממנה.
בשורה אחת: הגבול בין החיים למוות לעיתים מאוד דק. יש החיים כמתים ויש מתים שנשארים במחשבותינו כחיים
בדירוג סמיילי:😊😊😊😊 וחצי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה