חפש בבלוג זה

יום שני, 4 בנובמבר 2024

הלב של לב / אפרת לווי


הוצאה: אגם
איורים: קטיה שירייבה
שנה: 2024
36 עמודים

לב הוא גור פילים - הוא גדול וכבד, יש לו חדק ארוך ואוזניים בצורת לב, והוא אוהב לשאול המון שאלות.

ללב יש גם הרבה חברים - ציפור, דב, היפפוטם, נמר, וחמישה אפרוחים שאותם הוא אוהב קצת יותר.

באחד הימים, יום שהתחיל מושלם, כל החברים שיחקו, עד שפתאום השמש נעלמה. כל החברים ברחו והלכו להסתתר ורק האפרוחים הקטנטנים לא הצליחו.

ואז לב החליט לעשות מעשה - באוזן שמאל הוא חיבק אותם חיבוק גדול, ובאוזן השניה הוא סוכך כמו מטריה, וכך הוא נשאר ונשאר עד שהגשם נגמר.

לב הרגיש שעשה מעשה טוב וליבו עלה על גדותיו, כל הדרך הביתה קיפץ ודילג, ולאמא פילה הכריז בגאווה - יש לי אוזני לב כי אני פיל אוהב.

איזה ספר מתוק, מאוייר בצבעים שמחים, חיים וצבעוניים. 

הספר מיועד לפעוטות וגיל הגן - יש בו די הרבה מלל בכל עמוד, ויש בו עלילה. הוא כתוב בחרוזים והוא מעביר מסר על חברות, על עשיית טוב ועל תחושת הסיפוק הנלווית לכך.
על הדרך גם מכירים כל מיני בעלי חיים, ובעיקר את האפרוחים.

בשורה אחת: "אמא למה יש לי אוזני לב?
                    כי אתה אוהב את כולם..."

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀




מי אמר מו? / מיכל חזון


הוצאה: אגם
איורים: רמי טל
שנה: 2024
32 עמודים

העכבר הקטן יוצא לחפש מי אמר מו? 
הוא יוצא לגינה ושואל את החתול, בין השיחים הוא שואל את הקוקיה, אח"כ הוא יוצא לחצר ושואל את התרנגול, וביער שואל את הינשוף.
ככה העכבר עובר מבע"ח לבע"ח עד שהוא מגלה בסוף מי אומר מו...

זהו ספר פעוטות חמוד, קצר וקולע, שבאמצעותו ניתן ללמד את הילדים על הקולות שבעלי החיים משמיעים, ואיזה קול אופייני לכל אחד. 
בכל עמוד יש מעט מלל כך שהוא ממש מתאים לקטנטנים, והוא כמובן מלווה גם באיורים צבעוניים ויפים.

ספר שמתאים גם לקריאה וגם לפעילות עם הילדים.

בשורה אחת: "כי המווו שלי הוא פשוט מווושלם".

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀




 

הצייר מוונציה / דמיאן דיבן


הוצאה: כתר
תרגום: סיוון מדר
שנה: 2024
343 עמודים

"אם עץ מתחיל ליפול, רוץ לעברו, לא הלאה ממנו. כי כשאתה מתעמת עם סכנה ישירות, אתה שולט טוב יותר בסיכויים שלך להימצל." (עמוד 291)

ג'ורג'ונה ברברלי המכונה "ז'ורז'ו", הוא צייר המתגורר בונציה במאה ה-15. יש לו סדנה ושוליות, וחלום להתפרסם בזכות ציוריו ולהשאיר את חותמו בעולם.

בינתיים הוא שקוע בחובות ומנסה למצוא דרכים לצאת מהם. כשהוא שומע על סוחר חדש בשם יאקוב פוגר שמגיע לעיר, וברשותו פיגמנט חדש לצבע שטרם נראה כמוהו, הוא מחליט לעשות הכל כדי להגיע אליו ולהשיג אותו.

בסופו של דבר נקרית בפניו ההזדמנות לצייר דיוקן של אישתו של פוגר - סיביל. והוא ממש מקווה שזה מה שיקרב אותו לפוגר ולצבע הנחשק. אך ככל שהעלילה מתקדמת הוא מוצא את עצמו בפרשה מסובכת, לא יודע למי ולמה להאמין, והאם בסופו של דבר יזכה בתהילה שאליה הוא מייחל.

הדבר הראשון שמשך אותי בספר הזה זאת הכריכה שלו - הצבעים החיים והחדים שלה ממש מושכים את העין, גם השם שלו וזה שהוא מתויג כרומן היסטורי , הוסיפו כמובן לרצון לקרוא אותו.

הספר מתרחש בסמטאות ונציה ומתאר את העיר ואת ההווי שבה בהתאם לתקופה - ריח המים, ההצפות , הגשמים שמקשים על ההתנהלות בעיר, הנשפים והמסיבות, האמנות, הפערים הסוציו אקונומיים, הכנסיות והדת הנוצרית שמאוד נוכחת בספר.

בסופו של דבר לא מדובר ברומן היסטורי שיגרתי. ההתחלה היתה מעניינת, אך ההמשך היה קצת כבד ואפילו שקלתי לנטוש, ובסופו של דבר סיימתי אותו כי הייתי סקרנית לדעת מה יקרה.
הייתי מגדירה את הספר כרומן מתח היסטורי, קצת אפל - מי שאוהב את הסגנון, אני מאמינה שיהנה מהספר.

בשורה אחת: "התחלת ציור חדש לגמרי היא תמיד תהליך לא נוח....זה כמו להיכנס לים קר. אתה מהסס, אתה מצטמרר מולו, אבל אם לא תעשה את הצעדים הראשונים לעולם לא תוכל לשחות. או לחוות את העונג של האוקיינוס. " (עמוד 185)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀

הנשף של מגדלת הדבורים / סוזן ויגס


הוצאה: הכורסא, מודן
תרגום: ניצן לפידות
שנה: 2024
337 עמודים

"החיים יכולים להיות הסחת דעת מדהימה." (עמוד 28)

איזבל רוצה להגשים חלום, היא רוצה להפוך את בית ילדותה לבית ספר לבישול - מקום פסטורלי משופע כוורות דבורים ומטע תפוחים - מקום שמתאים גם ללמוד וגם להירגע.

תוך כדי הקמת בית הספר וסיוע בארגון החתונה של אחותה, מגיע למקום עיתונאי בשם קורמק אוניל כדי לראיין את סבה של איזבל ולכתוב את הביוגרפיה שלו, בדגש על חייו בתקופת המלחמה בדנמרק.
קורמק מקפיד תמיד להישאר אובייקטיבי ולא מעורב, אבל עם האוכל שאיזבל מכינה והקסם של המקום אי אפשר להישאר אדישים.

בין לבין מגיעים עוד אנשים למקום הקסום הזה - אם לחתונה ואם לפרויקט של איזבל. האנשים בשילוב סודות שצפים ועולים מין העבר, מכניסים עניין לספר.

איזבל חיה את המטבח ואת המקום. כשקוראים את הספר אפשר ממש לדמיין את התבשילים והמאפים שהיא מכינה, ולחוש את היופי של המקום הזה.- הייתי שמחה ללמוד שם בישול :)

את הספר קראתי בתקופת החגים, וכיוון שמוטיב הדבש חוזר בו הרבה, זה בדיוק התאים. ובכלל יש בו אוירה של חופש ושלווה, קצת רומנטיקה והרבה חלומות.

זהו ספר דרמה מתוק, קצת קיטש, המשלב גם קצת היסטוריה (אבל זה ממש לא העיקר), הוא זורם וכיפי לקריאה, ויש בו גם כמה תובנות מעניינות.
ספר שנחמד להעביר איתו סופ"ש או סתם ערב חורפי...

בשןרה אחת: " זיכרונות הם כמו סדרה של דלתות נעולות, וברגע שמצליחים לפתוח אחת מהן, היא מובילה לדלת אחרת ולעוד אחת וכך הלאה. החלק הקשה הוא למצוא את המפתח למנעול הראשון ולהיכנס." (עמוד 93) 

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀