הבלרינה מאושוויץ / ד"ר אדית אווה אגר

הוצאה: מטר
תרגום: כרמית גיא
שנה: 2025
198 עמודים

אדי היא הבת הקטנה במשפחה של שלוש בנות, היא מוגדרת המוכשרת, בעלת השכל, אך לא היופי. 
אדי מאוד אוהבת לרקוד, היא מתאמנת שעות רבות ושואפת להגיע לאולימפיאדה כנציגה של הנבחרת ההונגרית.

השנה היא שנת 1943, ואת אדי פחות מעניינים ההיבטים הפוליטיים, והאיומים כלפי היהודים, עד שיום אחד היא מגורשת ע"י המאמנת שלה, שאומרת לה שבשל יהדותה לא תוכל לאמנה יותר.

בינתיים אדי מתאהבת בנער חמוד בשם אריק, והם מבלים הרבה יחד.
אבל בסוף המציאות העגומה מכה על פניהם, ובאחד הימים היא ומשפחתה מועמסים יחד עם כל היהודים על הרכבת לאושוויץ, וברגע אחד של סלקציה היא ואחותה נשלחות יחד לאחד מצריפי אושוויץ הידועים לשמצה.

בתוך הגיהנום, והכמיהה לשרוד, מה שמחזיק אותה ונותן לה תקווה - זאת אהבתה התמימה והטהורה לאריק, היא חולמת על היום בו שוב יתאחדו ויממשו את אהבתם.

בדרך לא דרך ובניגוד לכל הסיכויים, אדי ואחותה מגדה מצליחות לשרוד ולחזור לביתן. אדי מלווה כל הזמן בתחושת אשמה קשה של ניצולה. אך היא לומדת לאט לאט להבין שהחיים חזקים מהכל, ואפשר לשוב ולאהוב.

אדי מספרת את הסיפור כמו שהוא, בלי לייפות את המציאות שלפני המלחמה - על ההקנטות של אחיותיה, והביקורת שספגה בבית (למרות שכמובן אהבה אותם מאוד), מה שהפך את הספר להרבה יותר אותנטי.

הספר הזה הוא גרסה ייעודית לנוער (זה משהו שלא ידעתי מראש), ועדיין הוא מתאר את האימה ששררה במחנות.
זהו סיפור גבורה בלתי ייאמן המבוסס על סיפור אמיתי. סיפור של ניצחון החיים , למרות כל הזוועות והכאב והרעב והייסורים שהן עברו שם.

אני מאמינה שעצם זה שאדי ואחותה היו יחד לאורך כל הדרך, גם סייע להן לשמור אחת על השנייה, ומנע מהן להגיע למצבי ייאוש.

קראתי את הספר לקראת יום השואה, והוא כמובן בדיוק התאים. הוא כתוב טוב, אבל הדבר היחיד שקצת הפריע לי שהוא כתוב קצת טכני ופחות עם רגש, ובכל זאת רק על עצם הסיפור המטלטל נתתי לו 5 כוכבים.

בשורה אחת: "לפעמים איננו יכולים להתעלם מהמציאות סביבנו, לפעמים המלחמה חודרת פנימה. (עמוד 32)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀