החיים הגנובים של קולט מרסו / קריסטין הרמל

הוצאה: הכורסא, מודן
תרגום: הילית חמד-מאיר
שנה: 2026
332 עמודים

"תמיד צריך לעזור אם יש הזדמנות" (עמוד 57)

קולט מרסו היא צאצאית של משפחת רובין הוד האגדית, או ככה לפחות אימה מחנכת אותה.

מגיל מאוד צעיר היא מלמדת אותה לכייס, אבל עם 2 כללים:    

1. לקחת מהעשירים כדי לסייע לעניים
2. לא להיתפס.

כשהגרמנים מגיעים לפריז בתקופת מלחמת העולם השנייה, אימה של קולט מנסה להרחיק אותה מהעיסוק המסוכן הזה, כדי להגן עליה.
ואכן, באחד הלילות אימה נתפסת עם תכשיט שכייסה מאחד הגרמנים, היא נעצרת, ובאותו לילה נעלמת גם אחותה בת ה4 עם צמיד יהלומים התפור לכותנתה.

במרוצת השנים, קולט עזבה את פריז ועברה להתגורר בארה"ב. שם היא ממשיכה עם משלח היד הזה, היא דואגת לגנוב מנאצים לשעבר ומאנשים רעים, ובכסף שהיא מכייסת - היא תומכת בארגוני צדקה ובמוזיאון השואה בבוסטון.

באחד הימים היא מגיעה לתערוכה בעיר, ושם למרבה ההפתעה היא רואה את הצמיד שניתן לאחותה כאחד המוצגים במוזיאון.
הופעת הצמיד אחרי כ"כ הרבה שנים מטלטלת את קולט, והיא מחליטה לצאת למסע חיפוש בעקבות בעליו.

בעיני לקריסטין הרמל יש ספרים טובים, וספרים קצת פחות מוצלחים. הספר הזה הוא בקטגוריית המוצלחים, ואפילו מוצלחים מאוד.

זהו רומן היסטורי על תקופת מלחמת העולם השנייה, אך זה לא רומן קלאסי על המלחמה, והרעיון שלו בהחלט מקורי. ולכן גם מי שפחות חובב את הז'אנר, לדעתי ייהנה ממנו. הוא ספר זורם, מסקרן ומרתק לקריאה.

קולט היא דמות חזקה ומרשימה, שוויתרה על הרבה דברים בחייה, שחוותה הרבה כאב וצער, אבל תמיד שאפה לעשות טוב (גם אם לא תמיד הסכמתי עם ההיבט המוסרי בספר), ועל כך היא בהחלט ראויה להערכה.

בשורה אחת:  "כי כשאנחנו מוצאים את עצמנו בחושך, אי אפשר לחכות שהאור ימצא אותנו." (עמוד 231)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי