יום ראשון, 19 במאי 2024

שם קוד הלן / אריאל לוהון


הוצאה: כתר
תרגום: צילה אלעזר
שנה 2024
462 עמודים

ננסי וייק היא עיתונאית אוסטרלית שעזבה את משפחתה, ועברה להתגורר בפריז. כאשר חברתה מכירה לה את אנרי - תעשיין צרפתי עשיר, השניים מתאהבים ובסופו של דבר מתחתנים.

ננסי ואנרי חוגגים את אהבתם המיוחדת ומתכננים את עתידם, אך אז הנאצים פולשים לצרפת. ננסי אינה מסוגלת לשבת בשקט, היא מחליטה לפעול וכאשר היא מאמצת את שם הקוד הראשון שלה, היא מתחילה להבריח אנשים ומסמכים מעבר לגבול. כשהדבר נודע לממשלת וישי ולגסטאפו , נדמה כי כולם מחפשים אותה, ופרס כספי גדול מוטל על ראשה.

ננסי מבינה שאין לה ברירה והיא בורחת בעצמה אל מעבר לגבול. היא מגיעה לבריטניה ושם שמה הולך לפניה - היא מגוייסת למנהלת המבצעים המיוחדים ,עוברת אימונים ונשלחת שוב לצרפת כדי לסייע לאנשי המחתרת להילחם בנאצים, ואולי על הדרך גם תצליח לאתר ולהציל את בעלה שנותר מאחור.

הסיפור מסופר לסירוגין בשתי התקופות - התקופה של לפני המלחמה ועד לבריחתה לבריטניה, והתקופה שבה ננסי מוצנחת בצרפת ומסייעת למאקי להילחם בגרמנים.

יש בספר הרבה סיפורי גבורה, יש בו אהבת אמת , יש בו ציניות, יש בו רגעים מרגשים, אבל יש בו גם כמה קטעים מזעזעים וקשים לקריאה, כאלה שהופכים את הבטן מהזעזוע.

הספר מבוסס על סיפורה האמיתי של ננסי - אישה מעוררת השראה, אמיצה, שנונה, מבריקה, יצירתית,  בעלת כושר מנהיגות, שאינה בוחלת באף אמצעי כדי להשיג צדק, ואפילו שהיא מתנהלת כאישה יחידה בין מאות גברים - כולם רוחשים לה כבוד, מעריכים ומנסים לגונן עליה, וגם כאלה שבהתחלה מזלזלים,  מביניםמהר מאודעם מי יש להם עסק.

מדובר בספר מותח ומרתק מאוד, עם סגנון כתיבה מצויין, ספר שלא בהכרח מתחברים אליו מהעמוד הראשון, אבל ברגע שמתחברים קשה להפסיק לקרוא אותו.

התלבטתי כמה כוכבים לתת לו, בגלל ההתחלה שהתחילה בקצב קצת איטי, אך בסופו של דבר החלטתי לתת לו את מלוא חמשת הכוכבים, כיוון שמדובר בסיפור גבורה מיוחד ומפעים, שגם אחרי שסיימתי אותו הוא עוד המשיך ללוות אותי במחשבותי.

בשורה אחת: "העניין עם השפתון, הסיבה שהוא עוצמתי כל כך היא שהוא מסיח דעת. גברים אינם מבחינים בגלי כעס שיש לנו בעיניים או באגרופים בידיים שלנו, כשהשפתון הזה מרוח על השפתיים שלנו הם רואים אישה, לא לוחמת, ודבר זה מקנה לי את היתרון... אני כן יכולה להתמרח בשפתון אדום כאילו חיי תלויים בכך..." (עמודים 210-211).

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀


סיפורה של הבת / ארמנדו לוקאס קוראה


הוצאה: מטר
תרגום:אסנת הדר
שנה: 2021
287 עמודים

אמנם מדובר בספר שיצא לפני כשלוש שנים, אבל חיפשתי משהו שיתאים ליום השואה, והשאיפה שלי היתה לסיים אותו לפני כדי שאספיק להעלות את הסקירה בזמן, אך לצערי לא הספקתי.

לאמנדה ויוליוס שטרנברג יש חנות ספרים משפחתית בברלין, יוליוס הוא גם רופא קרדיולוג מוכשר ואהוב שמטפל בכל מי שצריך ללא הבדל דת, גזע או מין. אך בשנת 1939 שורפים להם את החנות ולוקחים את יוליוס למחנה ריכוז, וכל זאת בשל היותם יהודים.

אמנדה מחליטה לברוח עם שתי בנותיה הקטנות, ובזכות תושייתו של בעלה, שדאג להן מראש, היא מגיעה לספינת פליטים שאמורה לעזוב את ברלין לאמריקה, ושם היא מקבלת החלטה גורלית שתשנה את חייה.
אמנדה ממשיכה לברוח לכיוון דרום צרפת לבית ידידת המשפחה, אך גם לשם מגיעים הנאצים, ובסופו של דבר גם היא נשלחת למחנה עבודה, ושוב היא נאלצת לקבל החלטה גורלית.

בשנת 2015, אליז בת השמונים המתגוררת באמריקה, מקבלת שיחת טלפון מפתיעה מאישה שמביאה לה מכתבים מאימה ומעברה, עבר שהיא רצתה וניסתה להדחיק ולשכוח.

את הספר הזה קראתי קצת אחרי שקראתי את הספר הבת מפריז, וכיוון שגם הוא פותח במשפחה שיש לה חנות ספרים, ויש בו עוד כמה קווי דמיון המשותפים בין הספרים, מצאתי את עצמי לעיתים מתבלבלת.

זהו ספר על בחירות בלתי אפשריות שקורות רק בתקופות קשות , על רגעים כואבים , על החמצה ועל אנשים אמיצים שבוחרים על אף הכל לבחור בטוב ולהציל חיים.

הספר שמבוסס בחלקו על אירועים אמיתיים, מעיד על אכזריות הנאצים ומראה שהגרמנים התעללו לא רק ביהודים. 

זהו סיפור מעניין עם עלילה טובה (למרות שיש בו הרבה קטעים שמזכירים ספרים דומים), אבל הכתיבה לא מאוד סוחפת ולכן גם לקח לי כמה ימים לסיים אותו, ולא כפי שתכננתי. 

בשורה אחת: "לא את ולא אני יכולות לשנות את העתיד, אז עדיף לא לצפות לשום דבר: תני לדברים לבוא בזמנם." (עמוד 256)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀


הרומן שלי עם כריסטי / נינה דה גרמונט


הוצאה: תכלת
תרגום: שלומית כנען
שנה: 2024
343 עמודים

אני מודה ומתוודה שלא קראתי את ספריה של אגתה כריסטי, ולא הכרתי את סיפורה האישי, ככה שהגעתי לספר הזה בראש נקי ובלי דעות קדומות.

הספר מסופר מנקודת המבט של נאן המאהבת של ארצ'י בעלה של אגתה , והוא מתרחש במשך 11 ימי היעלמותה של אגתה, כשלסרוגין מסופר גם סיפור הרקע אישי של נאן.

כאשר ארצ'י מודיע לאגתה אישתו, כי הוא הולך לבלות את סוף השבוע עם המאהבת שלו נאן, אגתה נעלמת מהבית. איש לא ראה אותה יוצאת, מכוניתה נמצאה נטושה והיא מוגדרת נעדרת.
התקשורת עסוקה בלסקר את האירוע, ומאות שוטרים מוקצים לצורך חקירת המקרה ומציאתה של אגתה - חיה או מתה.

מצפונו של ארצ'י מייסר אותו והוא שוקע בפרשה, כשהוא במתח לדעת מה עלה בגורלה של אישתו. בינתיים נאן מחליטה להתרחק ממרכז העניינים ולצאת לחופשה, בחופשה מתרחשים כל מיני דברים משונים יותר או פחות , כשבסוף הכל נפתר ומתברר.

מדובר בספר שהוא שילוב של דרמה ומתח, יש בו סיפור מרכזי וסיפור נוסף שהוא לכאורה משני, אבל בעיני הוא היה אפילו יותר מרתק, וכמובן שבסוף הוא מתקשר לעלילה הראשית, עונה על סימני השאלה שעולים לאורך הסיפור וסוגר את כל הקצוות.

הספר מעניין ומהנה לקריאה, הוא מעלה נקודות מפתיעות, והסוף שלו משאיר קווץ' בלב. וחוצמזה הוא גרם לי להסתקרן ולרצות לקרוא את ספריה המפורסמים של אגתה כריסטי. 

בשורה אחת: העולם הוא גלגל

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

יום ראשון, 5 במאי 2024

הבת מפריז / קריסטין הרמל


הוצאה: הכורסא, מודן
תרגום: ניצה פלד
שנה: 2023
327 עמודים

אליס וג'ולייט נפגשות במקרה ביער בולון, כשאליס פתאום לא חשה בטוב וג'ולייט מיד מתגייסת לסייע לה.  ההיכרות ביניהן הופכת לחברות- שתיהן הריוניות, הן יולדות בהפרש קטן ומגדלות את בנותיהן להיות החברות הכי טובות.

ג'ולייט היא אמא לשלושה ילדים, בעלת חנות ספרים בפריז ונשואה באושר, ואליס נשואה לאמן מפורסם וקומיניסט, שדעותיו נוגדות את השלטון.

כשהמלחמה מגיעה גם לצרפת, אליס מוצאת עצמה בסכנת חיים, היא נאלצת לברוח במהירות ובהחלטה אמיצה והרת גורל, היא מפקידה את ביתה האהובה בידי חברתה ג'ולייט.

חנות הספרים היא פינה קסומה ואהובה בה ג'ולייט גם עובדת וגם מגדלת את משפחתה, עד שבאחד הימים נופלת פצצה והורסת את החנות, ורק ג'ולייט וילדה קטנה שורדות את התופת.

בתום המלחמה כשאליס חוזרת לפריז לחפש את ביתה היא מגלה חורבן והרס, אבל את ביתה היא לא מוצאת. היא מנסה להתחקות אחרי עקבותיה של ג'ולייט כדי להבין מה קרה ומה ארע לביתה ברגעים האחרונים עד שלבסוף היא מגיעה גם לניו יורק.

הספר מעלה דילמות על חברות ונאמנות, על סדרי עדיפויות ועל ויתורים קשים.

"נדמה לי שאהבה היא תמיד קשה, כי היא דורשת מאיתנו להפסיד קצת מעצמנו כדי להרוויח הרבה יותר..." (עמוד 21)

הספר אמנם עוסק במלחמת העולם השניה, אבל זה לא העיקר בו, והוא אינו עוסק בשואה או ביהודים. הוא מספר סיפור על אזרחים תמימים (יותר או פחות) שנפגעו במלחמה, ועל החורבן, ההרס והקורבנות שהיא גבתה.

מדובר ברומן היסטורי יחסית קליל (עד כמה שאפשר ביחס לנושא) על נושא מעניין, אבל קצת קלישאתי. (באיזה שהוא מקום הרגשתי שהסיפור קצת מוכר לי...).

זה ספר נחמד וזורם לקריאה והוא בסה"כ מהנה, אבל הוא לא מהספרים הכי טובים של קריסטין הרמל.

בשורה אחת: "...לפעמים  דווקא הדרכים שאנחנו פוסעים בהן בלי לדעת הן שמביאות אותנו בדיוק למקום שנועדנו להיות בו." (עמוד 290)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

יום שבת, 4 במאי 2024

מעגל הנשים של הגבירה טאן / ליסה סי


הוצאה: מודן
תרגום: דורית בריל-פולק
שנה: 2024
392 עמודים

ליסה סי בספריה חושפת את הקוראים לתרבויות שלא הכרנו ובעיקר לתרבות הסינית. גם הפעם הספר עוסק בתקופת הקיסרות בסין דרך סיפורה של יון-סיין.

יון-סיין היא בת המעמד הגבוה , מגיל קטן קושרים את כפות רגליה כמקובל במעמדה, ומלמדים אותה מה תפקידה כאישה - בעיקר להיות כנועה וצייתנית.

בגיל 9 אימה מתה במפתיע והיא נשלחת לבית האחוזה של סבה וסבתה. סבה וסבתה הם רופאים המטפלים ברפואה סינית, ויון-סיין מבלה הרבה בחברתם ותוך כדי לומדת את רזי המקצוע, כשסבתה מכשירה אותה בעיקר לטפל ברפואת נשים. כחלק מלימודיה היא נחשפת ללידות וכך היא מכירה את מיי-לינג, בת גילה, ביתה של המיילדת, והן הופכות לחברות טובות. 

כאשר יון סיין נישאת היא עוברת לבית בעלה והופכת לרכושו ולרכוש משפחתו, היא מחוייבת לציית לחמותה ואסור לה לצאת מהאחוזה, לא לעסוק במקצוע הרפואה, ובטח שלו להיפגש עם מיי-לינג שהופכת למיילדת בעצמה, מקצוע שנחשב נחות.

יון סיין מתקשה לוותר על כל מה שלמדה ועל קשריה עם מיי לינג, הגעגועים מובילים אותה לנהוג בדרכים לא שיגרתיות ואט אט היא מצליחה לשנות חלק מחייה.

"יצירת קשרי חברות עם אדם אורכת חיים שלמים, אבל אפשר לאבד חבר בתוך שעה." (עמוד 286)

יון סיין היא הגיבורה הראשית בספר, היא עוברת המון חוויות בספר הן כילדה והן כאישה בוגרת, למרות הכל היא נשארת בעלת חמלה, ועם רצון לעזור למי שצריך , גם אם הוא לא במעמדה, כשלפעמים היא לוקחת סיכונים מאוד גדולים.

מדובר בספר מרתק שאין בו רגע אחד משעמם, הקריאה בו מושכת והדפים רצים.
לאורך הספר נחשפים לתרבות מרתקת עם מנהגים ייחודיים, תרבות שהיא פרימיטבית ובה לאישה כמעט ואין ערך, אך יש אחוות נשים מיוחדת, ושהמעמד הגבוה שולט.

נהניתי מאוד לקרוא את הספר, אם כי הקטעים על קשירה כפות הרגליים  היו מזעזעים בעיני וקשים לקריאה- גם מבחינה פיזית (הכאב וכו') וגם מבחינה נפשית - השגת השליטה בנשים כתוצאה מכך (הנשים בקושי יכולות ללכת ובטח שלא לרוץ).

בשורה אחת:"...טוב יכול לצמוח מקשיים, ניצחון יכול לנבוט ממצוקה." (מתוך הספר)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀