חנינה / מאיה וקסלר

הוצאה: כנרת,זמורה, דביר
שנה: 2023
540 עמודים

שירה ביטון, אמא לשלושה ממודיעין, קונדיטורית שנהנית במיוחד מלישת בצק והכנת עוגות, מוצאת את עצמה בכלא אחרי שלקחה חיים.

מחוץ לכלא נשאר בעלה אייל עם 2 הבנות שלה. פתאום עליו להתעסק עם עניינים יומיומיים שמעולם לא נדרש אליהם כמו סירוק כינים, טיפול בענייני הגן וחובות שהצטברו.

שירה מנסה להסתגל לחיי הכלא, להיעדר החירות והזכויות, לתנאים הפזיים הלא נוחים, לתרבות האסירות, להיררכיה השוררת שם ולסוהרות השונות וה"קריזות" שלהן.

כאשר איום חמור מופעל על בנותיה היא ואייל מנסים לעשות הכל כדי להשיב את השקט על כנו, גם אם זה דורש מהם להיעזר באחרים ולהתעמת עם העבר.

למרבה האירוניה בספר, שירה יושבת בכלא סגור ומסוגר, בעוד בעלה אייל הוא מנעולן שעוסק בפריצת דלתות מסוגים שונים. בתחילה אייל לא מצליח להגיע ללב של שירה והוא גם חוסם אותה לליבו, אבל כנראה שגם במקרה של הלב צריך מנעולן טוב שיסייע בפתיחת הדלת.

הכניסה של שירה לכלא יוצרת הדים בכל התחומים , היא לא משפיעה רק עליה, אלא גם על הזוגיות שלה שמאבדת הרבה, על הבנות שלה, על החברים ועל המשפחה המורחבת ובעצם על כל הסובבים אותה.

במסגרת לימודי התואר שלי במדעי החברה ובין היתר בקרימנולוגיה לקחו אותנו לסיור בכלא נשים, כמובן שהסיור היה יחסית שטחי וחיצוני ולא נחשפנו ממש לעומק למה שקורה שם באמת.
הספר פותח צוהר לחיים בכלא נשים - להווי, לתרבות הכלא הכוללת גם אלימות וקללות, למעמדות ליחסי הכוחות, ליחסים בין הסוהרות לאסירות ולניתוק הקשה מהעולם החיצון.

מדובר בספר ישראלי שמביא סיפור מעניין וכואב, הוא לא תמיד קל לקריאה אבל הוא בהחלט חווית קריאה אנתרופולוגית מסקרנת ומרתקת.

בשורה אחת: "אני חושבת שעדיף שנשמור לעצמנו את מה שלא עשינו וכן היינו צריכים ופשוט....ופשוט נמשיך" (עמוד 324)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

טריגרים: יחסים בין נשים, אלימות, קללות