הוצאה: עם עובד
תרגום: יעל ענבר
שנה: 2019
286 עמודים
זהו ספר על אדם שאיבד את היקר לו מכל, והחליט להקדיש את חייו לאיסוף חפצים אבודים, שאולי היו יקרים למישהו, ואולי יום אחד יימצא להם דורש…
אנתוני איבד את ארוסתו בתאונה, וביום שאיבד אותה, איבד את המזכרת היחידה שנותרה לו ממנה – תליון שנתנה לו במתנה כהוקרה על גינת הורדים ששתל עבורה בחצר הבית.
מאותו יום הוא החליט להקים בביתו מעין מקדש לחפצים אבודים שמצא, אותם הוא חולם להשיב לבעליהם. את החפצים הוא שומר בחדר אליו הוא המורשה היחידי להיכנס , לכל חפץ הוא מצרף תיעוד של מקום ותאריך הימצאו… לכל אבידה הוא כותב סיפור ומדמיין כיצד ולמי אבדה…
אנתוני נותר ערירי, הוא מאמץ את לורה כסוכנת הבית שלו. בערוב ימיו הוא מוקיר לה תודה, הוא מתבונן במסירות ובאהבה שלה לביתו – "פדובה" ומחליט להוריש לה את אותו ביחד עם כל החפצים האבודים. למתנה/ירושה הזאת הוא מצרף בקשה – עליה לנסות להשלים את פרוייקט חייו, ולנסות לאתר את בעלי החפצים.
במבט ראשון הספר מתייחס לחפצים אבודים, ונראה כי הם העיקר בספר, אך נראה כי הסופרת רצתה שנתייחס בספר גם לנשמות אבודות:
לורה הבורחת מנישואין כושלים, ונותרה ללא קרובי משפחה.
סאנשיין בת ה-19 עם ה"תזמורת דאון", המנודה חברתית.
פרדי הגנן שיוצא עם בת זוג שתלטנית.
כלב מוכה, חולה אלצהיימר ועוד ועוד..
אותן דמויות חלשות בחברה, שלעתים הן שקופות עבור הסביבה, הופכות בספר לדמויות משפיעות ובעלות משמעות, וגורמות לנו להתבונן על הסביבה שלנו באור אחר.
במקביל מסופר סיפורם של פייפר ויוניס. פייפר בעל חברת הוצאה לאור מעסיק את יוניס המחפשת עבודה ונוצרת ביניהם חברות אמיצה, עמוקה וארוכת טווח.
רק בסוף הספר מתבהר הקשר בין 2 הסיפורים.
אז כן או לא?
הרעיון של הספר מקורי ומקסים. העלילה מעניינת וגם את הדמויות בספר קל לחבב. עם כל זה הספר לא נקרא בנשימה עצורה, הוא ספר יחסית קצר באורכו ובכל זאת קראתי אותו במשך כשבועיים..
הפוטנציאל שלו הוא מצויין, יש בו גם סיפור אהבה, אבל משהו היה חסר לי, באיזשהו שלב הוא הפך להיות מעט דמיוני וזה גם קצת הפריע לי.
לסיכום אפשר ליהנות ממנו כספר טיסה נחמד או בשבת חורפית מתחת לפוך , אבל הוא ממש לא חובה…
בדירוג סמיילי: 😀😀😀 וחצי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה