חנות ספרים מול האגם / ג'ני קולגן

הוצאה: הכורסא, מודן
תרגום:ניצן לפידות
שנה: 2024
446 עמודים

"מצבי רוח לספרים השתנו כמו מזג האויר. לפעמים אנשים מחפשים משהו עמוק לשקוע בו, עולם אחר בתכלית. לפעמים הם מחפשים שעשוע. לפעמים הם פשוט רוצים לקרוא על משהו נורא ואיום שקרה למישהו אחר. חלק מלהיות אדם קורא הוא העובדה שמצב הרוח מכתיב איזה ספר רוצים לקחת ליד"... (עמוד 226)

זואי מגדלת לבד את בנה בן הארבע, אבא שלו בתמונה רק כשמתחשק לו.
הם מתגוררים בלונדון, בדירה קטנה ורועשת, וזואי בקושי מצליחה לסגור את החודש וכורעת תחת נטל התשלומים.

למזלה של זואי, דודתו של בנה (אחות האב) נחלצת לעזרתה ומוצאת לה עבודה כאופר בטירה רחוקה בסקוטלנד, על גדות הנהר, ובין לבין היא גם תוכל להתפרנס ממכירת ספרים בחנות ספרים על גלגלים.

כשזואי מגיעה עם בנה לסקוטלנד היא נדהמת מיופיה, ומהשקט שלה. אך כשהיא מגיעה לטירה המדוברת - היא מגלה שהמקום מתפורר, האבא בקושי מתפקד, הילדים הושעו מבית הספר וחיים בעיקר על טוסטים, והם דואגים להזכיר לה כל הזמן שהיא מטפלת מספר 7, כשכל קודמותיה ברחו...

הספר הזה הגיע לי בדיוק בזמן. הוא כמו סוכריה מתוקה- הוא קליל וזורם, והדפים עפים, הוא גם קצת רומנטי וקיטש, אבל באופן מתוק שכיף לקרוא.

זואי היא כמו קוסמת, היא מגיעה למקום שנמצא בשפל, אבל לא מוכנה לוותר לא לעצמה ולא לילדים, והיא מסרבת להיות המטפלת הבאה שתפרוש, במיוחד כשהיא יודעת שאין לה הרבה ברירות.

אהבתי את השילוב של שני התפקידים של זואי גם ההתעסקות בספרים וגם הטיפול בילדים. באמצעות הספרים היא מצליחה להגיע להרבה אנשים ולהתחבר לקהילה, מה שכמובן יכול לסייע לה גם עם הטיפול בילדים. (ולי באופן אישי יש חולשה לספרים על ספרים).

לסיכום - מדובר בספר טוב שמחמם את הלב ומתאים ליום סגריר, אבל לא רק.

בשורה אחת: "יש החלטות שפשוט כופות את עצמן. אחרות מתגנבות בשקט בלי שמרגישים. אבל יש החלטות שאפשר להגיד בדיוק מתי הן התקבלו." (עמוד 406)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי