צילום אחד יותר מדי / ונסה יצהרי

הוצאה: עצמית
שנה:2022
254 עמודים

אישה צעירה מתחילה עבודה חדשה אצל קרוב משפחה, היא לא יודעת שהעבודה הזאת תהיה עבורה מלכודת.
ככל שחולפים הימים במשרד היא עוברת התעללות נפשית, הגובלת באובססיה כלפיה.

היא מרגישה כלואה - אין כאן אונס או מגע, הגבולות בין התעללות להתנהגות נורמטיבית מיטשטשים, ומי בכלל יאמין לה אם תספר?!

יום רודף יום והחיים הופכים לסיוט מתמשך. היא נמצאת במאבק יומיומי בין הרצון לברוח משם לבין הצורך להגן על משפחתה. והנפש כואבת, נפצעת, מתפרקת .

באומץ לב חושפת מחברת הספר את הסיפור הזה המבוסס על סיפורה האישי. כל עמוד ועמוד בספר זועק את זעקתה ומרגישים שהוא נכתב מדם ליבה מתוך ייסורים וכאב אמיתי.

תוך כדי קריאת הספר אפילו אני הרגשתי מדי פעם תחושת מועקה וחנק מהמצב ה"תקוע" שאליו היא נקלעה, והרגשתי שאני צריכה אויר.

אין ספק כי מדובר בספר חשוב המעלה למודעות את אותן הטרדות שאין להן קווים ברורים, כאלה שמהצד אולי נראות תמימות, לא הגיוניות, ורק מי שחווה אותן יכול להבין ולהרגיש את הסבל. הוא נותן גב לכל אותן הנשים החוות התעללות כזאת ולא מצליחות להביא את עצמן לשתף או אפילו להכיר בכך שהן חוות התעללות.

לסיכום - מדובר בספר לא קל לקריאה אבל חשוב, מעביר מסר ומעלה מודעות.

בשורה אחת: "פעם היא הייתה נלחמת על חוסר צדק שכזה. פעם היא הייתה עושה הרבה דברים אחרת. פעם קיוותה, האמינה. אבל היום היא פשוט שותקת, זה נוח יותר. היא עסוקה בהישרדות. רק לעבור עוד יום. ללכת, לנשום, לחיות." (עמוד 137)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי