עד שהשקיעה תזרח / דורית מאור

הוצאה: עצמית
שנה: 2022
398 עמודים

"...אין דבר כזה ניצחון בכל מחיר. הניצחון הוא לא מה שחשוב. אני רוצה לראות משמעת. אני רוצה לראות התחשבות. בכדורסל צריך למסור את הכדור. להתמסר, להתמסר, להתמסר. אנחנו קבוצה. אף אחד פה לא יהיה סוליסט. לי חשובה הדרך ולא הניצחון..." (עמוד 8)

אלון נפטר בגיל 37, הוא הותיר אחריו את אישתו-אהובתו דורית ואת ששת ילדיהם.

דורית בחרה לכתוב את סיפור חייו וחייה מילדותם ועד שנשזרו יחד לסיפור משותף ומלא באהבה.

לאורך הספר דורית מספרת לסירוגין את סיפורי ילדותם , בגרותם ואהבתם הגדולה, ובין לבין היא מספרת על תקופת חייו האחרונה בה חלה, על ההתדרדרות ההדרגתית במצבו עד שהיה מאושפז במוסד סיעודי בלי יכולת לתפקד עד ליום מותו.

אלון היה דמות מיוחדת, הוא היה מלא בערכים, אהבת הארץ והתורה ובעל אמונה תמימה. הוא דאג לכולם בין אם היו בני משפחה, חברים או תלמידים שלו. הוא היה חדור מטרה, עומד על דעותיו, גם אם לא תמיד התאימו לסביבה, אך למרות הכל תמיד היה אהוב על כולם.

בין אלון לדורית הייתה זוגיות מיוחדת, מלאה אהבה אמיתית, נטולת ויכוחים ועם רצון להיטיב אחד לשנייה ולהיפך. ולאחר מותו דורית מוצאת עצמה לבד, מתגעגעת, כמעט אבודה אך בזכות ילדיה ומשפחתה התומכת היא מצליחה לאט לאט לשוב לחיות.

אני מודה כי חששתי לקרוא את הספר הזה בשל נושאו העצוב והרגיש, והוא אכן הותיר בי תחושת עצבות שליוותה אותי הרבה אחרי שסיימתי אותו. אך דמותו של אלון מיוחדת מאוד, הוא היה אדם כל כך מיוחד, שגם אני למדתי ממנו כמה דברים, והלוואי ואצליח ליישם. 

אמנם מדובר בספר של כמעט 400 עמודים, אך הוא כתוב בכתיבה קולחת, כשבין לבין שזורים גם שירים שדורית כתבה, וסיימתי אותו ביום.

לסיכום מדובר בספר כואב ועצוב, אך עם הרבה חומר למחשבה.

בשורה אחת: "...קל מאוד לוותר לעצמנו ולחפש את הדברים הקלים יותר, רק עבודה קשה בלי ויתורים תצמיח הצלחות, וזה  כלל, לא רק בכדורסל, אלא בכל תחום בחיים." (עמוד 195)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי