הוצאה: סטימצקי
שנה: 2021
104 עמודים
איש ללא שם, מנהל חברת בנייה, מחליט לפרוש מהעסק לאחר השלמת הפרויקט שהוא עובד עליו.
תוך כדי הריסת הבניין ובנייתו מחדש מתוארים על ידו שלבי הבנייה , ובין לבין הוא חולק את חיבוטי הנפש שלו - הוא נדרש להחליט מי יהיה מחליפו - האם שותפו המסור והנאמן מיום הקמת החברה, או שמא בנו שלומד את העבודה תוך כדי.
הספר כתוב כמעין יומן/מכתב הממוען לבנו ובו הוא מסביר פרטים חשובים על העבודה, על השותפים לדרך וגם סיכום חיים שלו, תוך חשיפת טרגדיות וסיפור חיים עצוב ברקע.
כמו הכריכה האפרורית, כך גם הספר משרה אוירה נוגה ועצובה של אדם שנפרד לאט לאט מפרויקט שהקדיש לו את חייו, ומבין כי עליו להעביר את השרביט הלאה. הוא משתף בדילמות ובתוצאות של התנהגות מתוך שיקולי אגו.
הספר כתוב בשפה מליצית ובעברית עשירה, הוא קצר יחסית ונקרא מהר, ונראה כי הוא פשוט לוקח את הלב של מנהל החברה ומניח אותו לפני בנו על כל פגעיו ומכאוביו - ובכך הוא נוגע ללב.
בשורה אחת: " גם אנשים הם כמו שכבות טיח, נדבקים זה אל זה בחריצי צלקות החיים" (עמוד 44)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀 וחצי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה