ורד אחד / מוריאל ברברי

הוצאה: כתר
תרגום: לי עברון
שנה: 2021
175 עמודים

"את תסתכני בחשיפה לסבל, לנתינה, ללא נודע, לאהבה, לכישלון ולשינוי. ואז, כשם שפרח השזיף נמצא בתוכי, יעברו חיי אל תוכך בשלמותם" (עמוד 90)

בגיל 40 רוז מקבלת שיחת טלפון מפתיעה מעורך הדין של אביה. הוא מבשר לה על מותו ומזמין אותו ליפן לשמיעת הצוואה.
רוז המתגוררת בצרפת מחליטה שאין לה מה להפסיד וטסה ליפן.

ביפן היא משתכנת בבית האב, שם דואגת לה סוכנת הבית, היא מכירה ידידים של אביה ויש לה נהג צמוד. בנוסף, פול שהיה שותפו של אביה, אלמן צעיר עם ילדה, לוקח אותה על פי תכנית שתכנן אביה לפני מותו, למקדשים וגנים ומכיר לה את קיוטו.

רוז שגדלה עם אימה וסבתה שמתו, מוצאת עצמה מגלה את נפלאות התרבות היפנית. היא מגיעה כאישה עצובה, אולי קצת מרירה ואט אט היא לומדת לגלות את עצמה, היא נפתחת בהדרגה לסביבה החדשה ומתרככת.

מדובר בספר נוגה ואולי קצת מלנכולי - מצב רוחה של רוז משפיע על כל העלילה. בתחילה רוז מאוד ספקנית וחסרת אמון, וקצת קשה להתחבר לדמות שלה, אך התהליך שהיא עוברת עם עצמה משפיע כמובן גם על התפתחות העלילה.

בתחילת כל פרק מופיע סיפור עם/ אגדה/ משל מעניין, הלקוח מהתרבות היפנית ומהווה מעין הקדמה לכל פרק, ונותן הצצה לתרבות הזאת.

באופן אישי הספר היה לי קצת כבד לקריאה. לא מדובר ברומן שגרתי אלא יותר ברומן איטי המלא בפילוסופיה על החיים. הוא יתאים לחובבי ספרים עמוקים עם תובנות ולאנשים שאוהבים להכיר תרבויות חדשות.

בשורה אחת: "העולם הוא כמו עץ דובדבן שלא הסתכלת בו שלושה ימים". (עמוד 165)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀