הקרוסלה האבודה מפרובנס / ג'ולייט בלקוול

הוצאה: הכורסא
תרגום: תומר בן אהרון
שנה: 2021
357 עמודים

"כשאני מסתכל עליה, על הקרוסלה, היא נראית לי כמו מטפורה. כל מה שיפה ותמים נהרס" (עמוד 264)

לקיידי יש היסטוריה קצת פרועה, קצת תלושה וכתוצאה מכך היא לעיתים מרגישה קצת אבודה, ואפילו קצת בודדה, עד שיום אחד היא מקבלת הצעה לצלם קרוסלות בפריז. במסע הצילומים שלה היא פוגשת אנשים מעניינים ומגיעה בסופו של דבר לפרובנס לחקור את תלודותיה של קרוסלה עתיקה, מפורקת שנמצאת בשאטו עתיק ומוזנח.

בתחילת המאה ה-20 מזמינים מאומן הקרוסלות המפורסם  באיול - קרוסלה עבור שאטו קלמן. מתוך חלום שהילדים שיוולדו בבוא העת ייהנו ממנה. אך מה שנותר ממנה זאת קרוסלה שבורה, סודות קבורים ובעל בית מבוגר ונרגן בשם פבריס.

הסיפורים נעים לסירוגין בין העבר להווה, כשבאמצע מתרחשת מלחמת העולם השניה שמשפיעה על העולם, וגם על משפחת קלמן. העבר קשור בהווה ובסופו של דבר הכל נשזר לעלילה מרתקת וכל הסודות מתגלים.

אני מודה כי מעולם לא חשבתי שיש סיפור מאחורי קרוסלות, ולא ידעתי שמסתתרת מאחוריהן אמנות. אך מסתבר שבצרפת בניית הקרוסלות היתה אומנות של ממש ונעשתה בידי אומנים - וזה כבר היה חידוש מעניין מבחינתי.

קיידי היא הכוכבת הראשית בספר, היא זו שמניעה את העלילה, שעוברת תהליך שחולמת חלומות, שמאמינה במה שאחרים כבר מזמן התייאשו ממנו. אולי בגלל עברה המורכב היא מבינה את מורכבויות החיים, ומצליחה לפענח גם את האנשים שאינם קלים לפיצוח.

לאורך הספר שזורים דמויות נוספות שאת חלקן חיבבתי יותר ואת חלקן פחות, כשכל אחת תורמת בדרכה להתפתחות העלילה.

מדובר בספר מרתק ומהנה שעושה חשק לטייל בצרפת ובמיוחד בפרובנס ובכפרים הציוריים  - תיאורי השאטו, ההווי, המאכלים וההתנהגות שופכים אור על התרבות הפרובנציאלית בצרפת.

לסיכום מדובר בספר המשלב היסטוריה, אמנות ותרבות - בדיוק כמו שאני אוהבת.

בשורה אחת: הסבלנות משתלמת

בדירוג סמיילי: 😊😊😊😊