הוצאה: ידיעות ספרים
תרגום: שרון פרמינגר
שנה: 2021
247 עמודים
סופסוף נמצאה תרופה למחלת הצרעת, וב25 לאוגוסט בשנת 1957 משוחררים תושבי האי ספילונגה שחלו בצרעת ונכלאו באי שנים ארוכות. יום שהיה אמור להיות יום חג הופך ליום טראגי בעקבות מאורע דרמטי וטרגי שהתרחש בדיוק אז.
בעקבות הטרגדיה נקרעות משפחות, חלק מהאנשים נאלצים לשלם את העונש, חלקם בורחים, וחלקם מתכחשים.
הספר פותח בבגידה, בקנאה והם אלה שמובילים לאסון. חייהם של הרבה אנשים משתנים והם נאלצים לקבל החלטות גורליות מהרגע להרגע.
כיוון שעברו מספר שנים מאז שקראתי את האי של סופיה, אני לא ממש זוכרת את עלילתו, ולכן קראתי את הספר הזה כספר בפני עצמו, ויתכן שזה אולי מה שפגם לי בהנאה ממנו. (ואולי היה כדאי להוסיף תקציר של הספר הקודם בהתחלה).
זהו ספר על אהבה הרסנית, על מאבקי כוח, על שנאה, על בושה וגם על חברויות אמיצות שמחזיקות מעמד שנים גם ממרחקים.
בעיקר באמצעות סיפורו של מנוליס שעבר לכרתים, אנו נחשפים לאורך הספר לתרבות ולהווי היווני - לסגנון החיים, לטברנות, לשירים ולריקודים ובכלל לשמחת החיים של היוונים.
זהו ספר נחמד, ההתחלה שלו נראית מבטיחה, אך לטעמי העלילה בו מעט חסרה, ונראה שהחלק המעניין נשאר בספר הראשון.
חובבי התרבות היוונית ומי שמחפש ספר קליל להעביר איתו את הזמן יהנו ממנו.
בשורה אחת: משנה מקום, משנה מזל
בדירוג סמיילי: 😀😀😀 וחצי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה