הוצאה: נופך
שנה: 2020
297 עמודים
חייה של נוגה נראים מושלמים - יש לה בעל מפנק שדואג לה ומפרגן, שני ילדים - בן ובת, בית גדול ומטופח, עבודה שהיא אוהבת, ואפילו סטודיו בתוך הבית שלה, שמאפשר לה ליצור ומשמש לה כמפלט.
באחד הימים בעודה ממתינה בתחנת רכבת, היא כמעט בטוחה שמי שהיא רואה שיושב ברכבת המקבילה זהו מישהו שהיא מכירה מילדותה.
מראהו של הגבר והלחץ של בעלה לקבל החלטה שתשפיע על חייה, מובילים אותה לחשבון נפש עצמי. היא מתעמתת עם העבר ועם ההווה, וכך לאורך הספר נחשף לנו סיפור חייה מילדותה בקיבוץ, שירותה בצבא ועד לרגע התרחשות העלילה, כשהסיפור עובר לסירוגין בין העבר להווה.
נוגה שגדלה בקיבוץ, בו ילדים הופרדו מהוריהם, וגדלו בחופש כמעט מלא וללא פיקוח, ולעיתים בלי התמיכה הנדרשת מהורה, חווה דברים טובים אבל גם כואבים. הבחירות וההחלטות שעשתה אז משפיעות עליה עד היום.
סיפורה של נוגה הוא סיפור עם הווי ארצישראלי, הווי הקיבוץ והצבא זה משהו שיש רק כאן לטוב ולרע.
בעיני מעבר לסיפור יש בספר מעין ביקורת על חיי הקיבוץ באותה תקופה, על החשיבות הגדולה שיש למשפחה, ובעצם על ההחמצה הגדולה שיש בהפרדה הזאת בין הורים לילדים.
הספר מעניין ומושך לקריאה, הוא מעלה סיטואציות נוגעות ללב, והיו גם כמה שאפילו גרמו לי לדמוע.
ההתמודדות של נוגה והתגובות שלה שבהתחלה נראים קצת תמוהים ואולי אפילו אגואיסטים, מתבהרים ככל שהספר מתקדם.
זהו ספר על החמצות, על אהבה, על בגידה, ועל החשיבות של המשפחה!
חובבי ספרות מקור או ספרים עם הווי ישראלי זה בדיוק הספר בשבילכם!
בשורה אחת: אושר של אדם אחד אינו בהכרח האושר של אדם שני.
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה