הוצאה: ספרי ניב
איורים: תמר לנצ'נר
שנה: 2021
21 עמודים
איורים: תמר לנצ'נר
שנה: 2021
21 עמודים
לאלונה יש כדור כחול, כדור שהיא מאוד אוהבת.
לכל מקום שאליו היא הולכת היא לוקחת איתה את הכדור, כאילו הוא חלק בלתי נפרד ממנה.
היא מטיילת איתו, אוכלת איתו ואפילו ישנה איתו.
באחד הימים כאשר היא משחקת בכדור, הכדור מתגלגל לכביש ונעלם, כל הנסיונות למצוא אותו עלו בתוהו.
אלונה בוכה ונעשית מאוד עצובה על אובדן הכדור. בלילה מרוב עצב ודאגה לכדור היא לא מצליחה להירדם.
אמה שרואה עד כמה אלונה עצובה, מספרת לה שהכדור הגיע לגן הכדורים האבודים.
זהו גן אליו מגיעים כל הכדורים שאבדו, שם הם מתגוררים וחיים באושר עם עוד המון כדורים.
אי אפשר להגיע לשם פיזית, כי הגן הזה נמצא בלב, אבל אפשר לראות אותו כאשר עוצמים עיניים וחולמים.
הידיעה הזאת מנחמת מעט את אלונה ומרגיעה אותה, היא יודעת שהכדור שלה נמצא במקום טוב וכך היא מסוגלת להקל מעליה קצת ממשא העצב.
הסיפור הזה הוא סיפור סימבולי לחוויית אובדן. הכדור הוא משהו חשוב שאבד... והוא מדמה אובדן עבור ילד - זה יכול להיות אובדן של חפץ, או חלילה אובדן של אדם קרוב, והידיעה כי החפץ או האדם עברו למקום שכולו טוב, נותנת מעט נחמה, גם לנו כמבוגרים.
מחברת הספר כרמית, כתבה את הספר בליווי של ענבר פוירשטיין, מטפלת משפחתית, המתמחה בטיפול בתרפיה, יחד הן בחרו דרך מעניינת ומיוחדת לספר סיפור חמוד וקליל, אבל עם עומק ומסר.
בספר עולה נושא חשוב שרובנו נרתעים מלדבר עליו, ומתחמקים מלשוחח אודותיו עם ילדנו, וכך הוא מאפשר נקודת פתיחה מצויינת לשיח עם ילדים אודות פרידה/ אובדן או אפילו חלילה מוות.
אהבתי את הדרך היצירתית בה בחרה אימה של אלונה להקל על אלונה את האובדן. בלי ביקורת או זלזול. אלא מתוך הבנה שאכן עבורה זה היה כדור יקר וחשוב, על אף שהיה כביכול בסה"כ רק כדור.
הספר מלווה איורים מקסימים, והוא מותאם לפעוטות וילדים מבחינת השפה והתוכן.
לכל מקום שאליו היא הולכת היא לוקחת איתה את הכדור, כאילו הוא חלק בלתי נפרד ממנה.
היא מטיילת איתו, אוכלת איתו ואפילו ישנה איתו.
באחד הימים כאשר היא משחקת בכדור, הכדור מתגלגל לכביש ונעלם, כל הנסיונות למצוא אותו עלו בתוהו.
אלונה בוכה ונעשית מאוד עצובה על אובדן הכדור. בלילה מרוב עצב ודאגה לכדור היא לא מצליחה להירדם.
אמה שרואה עד כמה אלונה עצובה, מספרת לה שהכדור הגיע לגן הכדורים האבודים.
זהו גן אליו מגיעים כל הכדורים שאבדו, שם הם מתגוררים וחיים באושר עם עוד המון כדורים.
אי אפשר להגיע לשם פיזית, כי הגן הזה נמצא בלב, אבל אפשר לראות אותו כאשר עוצמים עיניים וחולמים.
הידיעה הזאת מנחמת מעט את אלונה ומרגיעה אותה, היא יודעת שהכדור שלה נמצא במקום טוב וכך היא מסוגלת להקל מעליה קצת ממשא העצב.
הסיפור הזה הוא סיפור סימבולי לחוויית אובדן. הכדור הוא משהו חשוב שאבד... והוא מדמה אובדן עבור ילד - זה יכול להיות אובדן של חפץ, או חלילה אובדן של אדם קרוב, והידיעה כי החפץ או האדם עברו למקום שכולו טוב, נותנת מעט נחמה, גם לנו כמבוגרים.
מחברת הספר כרמית, כתבה את הספר בליווי של ענבר פוירשטיין, מטפלת משפחתית, המתמחה בטיפול בתרפיה, יחד הן בחרו דרך מעניינת ומיוחדת לספר סיפור חמוד וקליל, אבל עם עומק ומסר.
בספר עולה נושא חשוב שרובנו נרתעים מלדבר עליו, ומתחמקים מלשוחח אודותיו עם ילדנו, וכך הוא מאפשר נקודת פתיחה מצויינת לשיח עם ילדים אודות פרידה/ אובדן או אפילו חלילה מוות.
אהבתי את הדרך היצירתית בה בחרה אימה של אלונה להקל על אלונה את האובדן. בלי ביקורת או זלזול. אלא מתוך הבנה שאכן עבורה זה היה כדור יקר וחשוב, על אף שהיה כביכול בסה"כ רק כדור.
הספר מלווה איורים מקסימים, והוא מותאם לפעוטות וילדים מבחינת השפה והתוכן.
בשורה אחת: "בקצה השמים, ובסוף המדבר, יש מקום רחוק מלא פרחי בר" (מתי כספי)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה