הוצאה: שוקן
שנה: 2021
368 עמודים
שנה: 2021
368 עמודים
ספרים רבים נכתבו אודות הפערים העדתיים בין אשכנזים לספרדים, כשתמיד האשכנזים מתוארים כמפלים לרעה את הספרדים. זאת פעם ראשונה שאני נתקלת בסיפור שבו האפליה היא הפוכה ומכוונת כנגד האשכנזים.
זהו סיפורו של אופק. אשכנזי, לבן, בלונדיני, ממשפחה אשכנזית "הארד קור".
המאכלים האהובים עליו הם עוף מכובס וצימעס, מוזיקה מזרחית היא מוקצה ועל מימונה הוא בכלל לא שמע.
מאז ילדותו אופק סובל מעקיצות סביב כל מה שקשור לעדתו - לאוכל שלו, לצבע שלו, להתנהגותו העדינה. אין לו כמעט חברים , וככל שהוא מתבגר השנאה כלפיו מתעבה עד כדי נידוי חברתי, והוא מרגיש שכל העולם נגדו.
הוריו לא שמים לב או שאינם מודעים לסבל שעובר עליו, ואט אט המצב הזה גורם לו לשנאה עצמית, לבלבול, לחרדות ולבעיות נפשיות קשות.
הסיפור מתרחש בעיקר סביב שנות התשעים, כשברקע המדיני השמאל עולה לשלטון, רבין נרצח, הימין שוב עולה, ובמוסיקה העולם מתחלק לשניים אוהבי עופרה חזה או אוהבי ירדנה ארזי... השמאל וירדנה (שיש המון ציטוטים לאורך הספר של שיריה) מייצגים במידה מסוימת את האשכנזים.
הספר שהתחיל מעניין הופך בשלב מסוים למבולבל, מייגע, לא תמיד ברור, ואפילו על גבול המטורף. אני מניחה שמטרת המחבר היתה לנסות להמחיש את דמותו של אופק האומלל, שנכנס למעין שגעון, אך לי כקוראת היה ממש קשה לקרוא את זה, ובסיומו של הספר אפשר לומר כי הרגשתי תחושת מועקה ותשישות.
גם סגנון הקריאה הוא ייחודי, הכתיבה מלווה שיבושי לשון מכוונים, כך שגם לזה צריך היה להתרגל.
זהו ספר שמנסה להעביר ביקורת על החברה הישראלית הגזענית, המפולגת, אך אותי זה הותיר עם המון סימני שאלה ובלאגן בראש.
היה לי מאוד עצוב לקרוא את תיאורי דמותו של אופק שהולך ומסתבך עם עצמו ועם העולם, הרגשתי שהעולם סביבו אטום למצוקותיו, וזה ממש צרם לי.
היה לי מאוד עצוב לקרוא את תיאורי דמותו של אופק שהולך ומסתבך עם עצמו ועם העולם, הרגשתי שהעולם סביבו אטום למצוקותיו, וזה ממש צרם לי.
ועוד הערה למי שחשוב לו לדעת - הספר מכיל הרבה קטעים לא נקיים.
בשורה אחת: "אני יודעת עוד רבה הדרך אבל אלך בה עד יכלה כוחי, אתה לי ארץ אבודה לנצח אך שורשיך כבר בתוך תוכי" (ירדנה ארזי)
בדירוג סמיילי: 😀😀 וחצי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה