יום רביעי, 28 באפריל 2021

הפעם הראשונה שלי אצל רופאת השיניים / ד"ר נופר גבריאלה איסקוב

הוצאה: ספרי ניב
איורים: עוזי בנימין
שנה: 2021
20 עמודים

פחד מרופא שיניים הוא דבר מאוד טבעי ושכיח בקרב ילדים, ואפילו מבוגרים.
ד"ר נופר החליטה לכתוב ספר על ההתמודדות עם הפחד הזה, והפיכת הביקור לחוויה מהנה עד כמה שניתן. 

אביאל אוהב המון דברים, אבל במיוחד הוא אוהב גומיבם. באחד הלילות הוא מתעורר עם כאב שיניים, אמא שלו נותנת לו תרופה להרגעה המכונה בפיה "מיץ אמיצים", ובבוקר היא מכריזה שיחד הם יעשו יום כיף וילכו לבקר אצל רופא השיניים.

כאשר הם מגיעים למרפאה, ד"ר נופר מקבלת אותו ומציגה בפניו את הביקור כהרפתקה שבסופה השן לא תכאב יותר.
תוך כדי הטיפול היא מסבירה לו מה היא עושה בצורה מקסימה: "הרופאה שמה לי על האף מסכה...ואמרה שאם אנשום עמוק דרך האף , אני ארגיש דגדוגים...", "עכשיו אתה ילד גדול עם אף אדום כמו של ליצן שפותח פה כמו אריה...".
השפה המשעשעת והמותאמת מסייעת לאביאל לשתף פעולה, להרגיש גיבור ואפילו ליהנות.

זהו ספר עם רעיון מעולה, שלא ברור לי איך עד היום לא נתקלתי בכמותו. הוא מסייע בהכנה לקראת ביקור אצל רופא שיניים - משהו שכל ילד עובר בשלב כלשהו. 
השפה שלו מנגישה לילד את הביקור באופן חוויתי וכיפי וגם האיורים מוסיפים עניין.

בשורה אחת: "החוכמה היא לא לנטרל את הפחד, אלא מראש למנוע את קיומו" (ד"ר נופר גבריאלה איסקוב)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

 

הבית ההולנדי / אן פאצ'ט

.
הוצאה: עם עובד
תרגום: קטיה בנוביץ'
שנה: 2021
294 עמודים

הספר הזה הזכיר לי את סיפור סינדרלה בגרסה מודרנית ומעודכנת יותר, ועם סוף קצת שונה.

זהו סיפורם של מייב ודני - אח ואחות שביתם היה הבית ההולנדי - בית מפואר עם היסטוריה עוד יותר מפוארת.
אמם נעלמה ואביהם מת בפתאומיות, ואז מתחילות הבעיות.

בבת אחת מייב ודני מוצאים עצמם חסרי כל - מייב בת 20 ודני בן 13 - לבדם בעולם, בלי אף קרוב או חבר. (כמעט)

שניהם עשויים מחומר שלא מוותר, הם מלאי אמביציה, יצירתיות והמון כוח רצון מה שמסייע להם להתקדם בחיים ולא לשקוע.

על דבר אחד הם מתקשים לוותר - אחת לכמה זמן הם נוסעים באוטו, מחנים מול הבית ההולנדי, מתצפתים עליו ומעלים זכרונות והשערות.

האהבה בין מייב לדני היא אהבת אחים מופלאה ומיוחדת, הם מחזיקים אחד את השניה, תומכים אחד בשניה ובמידה מסויימת כל אחד משמש גם כהורה לאחיו כשצריך.
כל אחד מהם בחר לקחת את חייו לכיוון אחר, אך הקשר המיוחד בינהם נשמר תמיד חזק ועוצמתי.

זהו ספר נוגה ומרגש המסופר מנקודת המבט של דני מילדותו ועד לבגרותו. לכאורה הוא ואחותו הפסידו כל כך הרבה בחייהם אבל הם בחרו לצמוח מכך.

הספר מעניין ומהנה, הוא גם יחסית לא ארוך ולכן סיימתי אותו מהר.
אהבתי את הכתיבה ואת הסיפור שיש בו הרבה עצב ותסכול, אבל יש גם הרבה מה ללמוד ממנו.

בשורה אחת: העולם הוא גלגל.

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀


כמעט גאוני / בנדיקט ולס


הוצאה: הקיבוץ המאוחד בע"מ - ספרית פועלים
תרגום: ארז וולק
שנה: 2021
265 עמודים

האם גאונות היא המתכון להצלחה בחיים?

פרנסיס הוא נער כמעט בן 18, המתגורר עם אימו בשכונת קרוואנים בקליימונ. בשכונה הזאת גרים: "מטורפים, כישלונות ומשפחות הרוסות" (עמוד 16). אין לו מושג מי אביו, אימו מאז ומעולם סירבה לגלות לו.

באחד הימים אימו מנסה לשים קץ לחייה, ברגע האחרון פרנסיס מוצא אותה ומציל אותה. אז הוא מוצא מכתב המיועד לו, בו אימו מגלה לו פרטים חלקיים על אביו ועל הולדתו.

פרנסיס מחליט שהוא חייב לגלות מיהו אביו, הוא בטוח כי ברגע שימצא אותו ישתנו חייו, וזאת הזדמנות שאסור לו לפספס.
הוא מגייס חבר טוב, וחברה שהוא אוהב ויחד הם יוצאים למסע חוצה מדינות מתוך מטרה למצוא את אביו.

זהו סיפור על שלושה מתבגרים או בוגרים צעירים,  לכל אחד מהם רקע שונה, משפחה וסיפור חיים שונים.
המסע שלהם הוא לא רק מסע פיזי, הוא מקרב אותם ומרחיק אותם, הוא מטלטל, מרגש ולעיתים מפחיד, וכל אחד מהם יוצא עם תובנות חשובות.

פרנסיס, שהספר מסופר מנקודת מבטו, הוא נער מקסים, בוגר, שעל אף האתגרים שעבר בחייו, הוא נשאר ילד טוב, שבסה"כ רוצה לשפר את חייו.

זהו ספר עם סיפור שונה, מיוחד, מקורי, שמעלה נושאים חשובים. הוא קולח, דרמטי ואפילו מותח.
בין היתר הוא חושף את קשיי הנפש החולה, את התהפוכות, ההתנהגויות הקיצוניות.

עצוב היה לי לקרוא שפרנסיס שם את כל מבטחו בגילוי של אביו, במקום להאמין בעצמו.
עצוב היה לי לקרוא על פערי המעמדות שיוצרים פערים בחיים, גם אם לפעמים מדובר בדיעות מוקדמות ושגויות.
וכל זה נגע לליבי.

זהו ספר שבא להעביר מסר לעולם, שמעלה רעיון לכאורה גאוני, אך הרסני למדי.

מה שכן הפריע לי זה הסוף המאוד פתוח, אני אוהבת שהספר נסגר כשכל הקצוות נקשרים וכל הבעיות נפתרות... פה לצערי, זה לא קורה.

אז אם בא לכם ליהנות מספר כמעט גאוני, אבל עם סוף שמשאיר המון מקום לדמיון - לכו על זה!

בשורה אחת: מה צריך יותר מזל או שכל?

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

יום שבת, 24 באפריל 2021

צ'אדור נוטף מי גשם / ריטה


הוצאה: מודן
שנה: 2021
146 עמודים

את ריטה ושיריה תמיד אהבתי, ולכן כששמעתי שכתבה ספר ידעתי שאני חייבת לקרוא אותו.

ריטה לוקחת אותנו בספר למחוזות ילדותה בטהרן: הוריה האהובים, המשחקים עם אחיותיה, מעשי השובבות שלה, האהבה הגדולה לדודה (אחיה של אימה), המאכלים המסורתיים והטעימים, השנאה ליהודים שבסופו של דבר גרמה להם לעלות לארץ.

בטהרן אימה היתה ספרית נחשבת, ולריטה היו הרבה חברות, כאשר היא מגיעה לארץ היא מתקבלת כ"שונה", כ"זרה", לועגים לה והיא נתקלת בקשיים רבים.

חלומה הגדול היה לשיר מאז שהיתה ילדה קטנה, כבר אז כתבה שירים ובכל הזדמנות הקריאה אותם ושרה.

ריטה כמו שהיא על הבמה דרמטית ומרגשת, כך גם בכתיבתה!
הספר קצר יחסית וסיימתי אותו בכמה שעות. 
אופן הכתיבה והסיפורים שבחרה לספר נוגעים ללב, ומספרים לנו על ילדה שצמחה מתוך הרבה קשיים והפכה לדיווה ולזמרת נערצת.

הספר שזור בביטויים ומנהגים פרסיים כך שמעבר לסיפורה האישי של ריטה, מסופר כאן גם סיפור על תרבות.

בשורה אחת: לפעמים חלומות מתגשמים

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀

בית קפה ליד הים / ג'ני קולגן

הוצאה: הכורסא
תרגום: ניצן לפידות
שנה: 2021
413 עמודים

פלורה עזבה את האי מיור, שנמצא בסקוטלנד, כמעט בסוף העולם, עזבה את ביתה ומשפחתה ונשבעה שלעולם לא תחזור.
היא מתגוררת בלונדון העיר ההומה, התוססת, הלא רגועה עם הערפיח הנצחי מעל. היא עובדת באחד המשרדים הטובים כעוזרת משפטית, ומתאהבת בבוס הגדול והבילתי ניתן להשגה.

באחד הימים מגיע למשרד לקוח גדול ועשיר ודורש ממנה לחזור לאי הולדתה בטענה כי הוא צריך את עזרתה בהטמעת העסק שלו במקום.
כאשר היא חוזרת לשם, היא נאלצת להתמודד עם הזכרונות, עם תושבי האי שזוכרים לה הכל, עם אביה ועם אחיה הקולניים ולעיתים כפויי הטובה.

אט אט היא מנסה להחזיר לבית ילדותה את הסדר, את הניחוחות ואת הטעמים שספגה בילדותה, וכך היא גם מפיחה חיים בחנות הנטושה בנמל והופכת אותה לבית הקפה ליד הים.

הבעיה היא שזמנה באי עומד להסתיים והיא צריכה לקבל החלטות, להתמודד עם העבר ועם העתיד.

זהו סיפור מתוק על הבחירות בחיים, על סדרי עדיפויות, על יחסים משפחתיים, על געגועים וגם על אהבה ורומנטיקה.

אהבתי את הציניות השנונה, את הקטעים שגרמו לי לחייך, ואת זה שהדפים עברו לי בלי להרגיש.
תיאורי הנוף המיוחדים בספר גרמו לי להרגיש כאילו אני ממש שם, צופה במרחבי האינסוף של הים, ותיאורי האוכל והמאפים גרמו לי לרצות להגיע לשם להריח את הניחוחות ולטעום אותם.

ספר שהוא פנינה מתוקה והנאה צרופה.

בשורה אחת: בית הוא היכן שהלב נמצא.

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

יום שני, 19 באפריל 2021

בחצר של סבא יענק'לה / טל שחר

הוצאה: ספרי ניב
איורים: אירה לבשנקו
שנה: 2021
21 עמודים

בחצר של סבא יענקל'ה צמח מלפפון ירוק ענק, וכולם באים לחזות בפלא.

נוגה הביאה כן ופלטת צבעים, אמיר הביא שרפרף וגיטרה, יובל רקדה יחד עם יובל ושי, וכולם שמחים סביב המלפפון.
סבא מכריז שלכבוד המאורע בעוד שבוע תיערך מסיבה בגינה, וסבתא תכין סלט עשיר מכל הירקות ובעיקר מהמלפפון.

לקראת המסיבה כולם קוטפים ירקות  - שני קטף עגבניות, שי קטפה בצל, שחר קטף גזרים ונגה קטפה 2 חסות, וסבא כמובן קטף את המלפפון.

כשהמלפפון מגיע למטבח של סבתא היא מכריזה שהוא כ"כ גדול ויספיק לכל תושבי הגבעה, וכך היא חותכת וחותכת ומחלקת לשקיות, ומחלקת לכל השכנים בכמויות.

באו השכנים גם לחזות בפלא במלפפון, וכולם הציעו רעיונות מעניינים למתכונים עם מלפפונים, ואפילו למסכה לפנים.

זהו סיפור חמוד על סבא חקלאי שניכר שאהבתו הגדולה היא עבודת השדה וגידולי הירקות. כל משפחתו שותפה לאהבתו והם חוגגים איתו את שמחתו.

הספר כתוב בחלקו בחרוזים, מלווה איורים צבעוניים, הוא מותאם לפעוטות וילדי גן. 

הוא מספר על ערך הנתינה ועל משפחתיות, והוא מרגש גם בהתחשב בכך שהוא מוקדש לאדם בשם יעקב שהיה סבא אהוב וחקלאי בנשמה.

ניתן ללמד באמצעותו את הפעוטות על סוגי ירקות שונים או סתם ליהנות מהסיפור המקסים.

בשורה אחת: " מלפפון ענק בגבעה, זאת סיבה למסיבה נפלאה" (עמוד 21)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀
 

יום ראשון, 18 באפריל 2021

לשרוף אדמה לפעמים / דבורה זגורי


הוצאה: ידיעות ספרים
שנה: 2021
287 עמודים

" "זוכר את הדיל שלנו, כרם?" היא מתכוונת לדיל שלה עם עצמה. "אני סופגת את כל ההשלכות של אחות שהלך לה האח, וקצת הלכה לה גם האמא ועוד כל מה שבא עם זה, ואתה עוזר בשמים, זוכר?" " (עמוד 90)

לספר הזה הגעתי נטולת ציפיות, משהו בו הרתיע אותי - אולי הכריכה, אולי השם, ובסוף עם קצת דחיפה החלטתי לתת לו הזדמנות.

אורי ורעיה הם זוג צעיר, הורים לפעוטה קטנה, הם מתגוררים בהתנחלות מבודדת בה כולם מכירים את כולם, בה כל יציאה מחוץ ליישוב מלווה בחששות - האם נגיע בשלום ליעד והאם נצליח לחזור לשלום?

רעיה נושאת בליבה את מותו של אחיה התאום (שהיה גם חברו של אורי), המוות הטראגי שלו בנערותם, מלווה אותה לכל מקום ובכל מצב.

כשאורי חוזר ממבצע בעזה, בו איבד כמה חיילים טובים, הוא נושא בליבו את עול המוות שלהם, את רגעי האימה, את האבחנה הלא ברורה בין דם לדם.
המראות לא עוזבים אותו וסודקים את נשמתו.

מערכת היחסים של הזוג הצעיר והאוהב נאלצת להתמודד עם מצבים חדשים, עם שאלות, עם אתגרים. האידאלים שלהם מוטלים בספק, והם מחפשים מזור לנפשם הכואבת - כל אחד בדרכו, ונאלצים להתעמת עם שאלות קיומיות.

הסיפור מסופר מנקודת המבט של כל אחד מבני הזוג:
של רעיה - שלא מבינה מה השתנה אצל אורי שלה, ולמה היא כל כך רצתה שיחזור כבר מהצבא, וכשהוא חזר, היא מגלה שהוא חזר שונה.
ושל אורי - שבאמת חזר שונה, אבל כיוון שחזר בריא ושלם (לפחות גופנית), מצפים ממנו מיד לשוב לחיים כתיקונם, כאילו לא קרה כלום.

מה שאני הכי אוהבת כשאני קוראת ספרי מקור זאת השפה האותנטית והייחודית של הסופר.
בספר הזה המחברת הפליאה להפוך מילים לסיפור עם שפה עשירה, משחקי לשון ושנינות  - אני הוקסמתי.

המחברת בחרה להעלות נושאים שאולי הם בגדר טאבו, וכמעט לא מדברים עליהם, במיוחד בקרב הדתיים, ובפרט המתנחלים. היא בחרה לא לצנזר ולספר לעולם שלא תמיד האידאלים שאנחנו גדלים עליהם - הם האידאלים שצריך למות עליהם.

הסיפור מעלה גם את נושא הפוסט טראומה הכל כך חשוב - את סיפורם של החיילים שנלחמו, וחזרו שלמים בגופם, אך שבורים בנפשם. נושא שהפך להיות מאוד אקטואלי בימים האחרונים.

אז בסופו של דבר אני שמחה שקראתי את הספר  נהניתי ממנו, מהשפה הקולחת, וגם אם אין כאן עלילת מתח מרתקת שאי אפשר להפסיק לקרוא, יש בו הרבה תובנות ודברים מעניינים אחרים.

בשורה אחת: "אין שלם מלב שבור" (הרבי מקוצק)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀




האי בקצה האוקיינוס / עמרי גלפרין


הוצאה: אוריון
שנה: 2021
249 עמודים

אי שם, כמעט בסוף העולם, קיימת קבוצת איים בהם מתגוררים צאצאי הוויקינגים. רובם עוסקים בדייג בעיקר בקיץ, ובשאר ימות השנה הם מגדלים כבשים, חזירים, ואת כל הצרכים הקיומיים. 
הסיפור מתרחש כשהמודרניזציה עדיין לא הגיעה לאיים אלו - אין חשמל, אין טלפון והם תלויים באיתני הטבע.

יון הוא בחור צעיר וחרוץ, העוסק בדייג יחד עם חברו הטוב הנריק, וכך הוא מפרנס את הוריו ושתי אחיותיו.
באחד משיוטיו לאי השכן, הוא נתקל בנערה בשם מריה הלוכדת את עיניו.

מריה היא בחורה יתומה מהוריה, הגדלה יחד עם אחיה העצלן והמפחיד, זיגורד, אצל סבתה - שעם השנים הפכה להיות יותר ויותר מרירה.

יון מנסה ליצור קשרים עם מריה ונתקל בעוינות ובאלימות מצד אחיה. הוא לא מסוגל לעמוד מנגד ולראות את הסבל העובר עליה, כשבמקביל הוא עצמו גם חווה טרגדיות.

סיפורם של יון ומריה הוא סיפור אהבה תמים ומורכב, שניהם חווים טרגדיות ומחפשים חיים פשוטים וטובים עם כבוד ואהבה הדדית, אך לא תמיד הכל מתנהל בפשטות ובקלות.

הספר שבתחילתו מתנהל יחסית על מי מנוחות, מקבל באיזשהו שלב תפנית מפתיעה שמטלטלת את כל הסיפור. מרגע התפנית  לא הצלחתי להפסיק לקרוא את הספר מהסקרנות והמתח.

הספר לוקח אותנו למסע מרתק באיים הקסומים, באוקיינוס המתעתע שעשוי להפוך בתוך רגעים מרגוע לסוער, ובתרבויות שאינן מוכרות.

במהלך הסיפור נוצרת דילמה מוסרית קשה וכואבת, ששום פתרון לא יוכל להיות אידאלי עבורה.

זהו ספר הביכורים של עמרי, וניכר כי הוא כתב אותו מתוך הכרות מעמיקה עם אנשי האיים.
באמצעות העלילה המעניינת, נחשפת תרבות מרתקות שמעולם לא שמעתי עליהם.
אני ממליצה!

בשורה אחת: "אם אדם מסוגל לצאת מסופה באוקיינוס ולשוב בשלום אל החוף, אז הכל אפשרי" (עמוד 74)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀



יום ראשון, 11 באפריל 2021

מתגעגע / הדר מדמון

הוצאה: ספרי ניב
איור: הדר מדמון
שנה: 2021
25 עמודים

באחד הימים אביו של צ'יפ, חברו הטוב של אנגוטה, מתבשר כי הוא התקבל לעבודה בחו"ל והם נאלצים לעזוב. מה שכמובן מאלץ את צמד החברים אנגוטה וצ'יפ להיפרד.

לאחר הפרידה, אנגוטה מרגיש את הגעגוע העמוק, הוא עצוב, ולא מצליח למצוא עניין בכלום.
כאשר פונה אליו הארימאו הטיגריס, הוא מעודד אותו לתאר את תחושותיו הפנימיים, ואנגוטה מצליח לעשות זאת באמצעות כל מיני דימויים. 
"לפעמים הוא מרגיש כמו גל ענק שמציף אותי, ואני מרגיש נחנק" (עמוד 8)
הארימאו מסביר לאנגוטה שמה שמאוד יוכל לעזור לו זה לשתף ולספר, וכמובן להיזכר בחוויות הטובות.
באמצעות הצבעים הוא ממחיש לו את ביטויי הגעגוע בצורות שונות, ומסביר לו שגעגוע היא תכונה טבעית שמשותפת לכולם בכל מיני סיטואציות.

הספר מתאר באופן מופלא את תחושת הגעגעוע, את הרגשות שנקשרים אליו, את הזכרונות שצצים בעקבותיו ואת האפשרות לדבר עליו ולנסות להתגבר על הכאב.
הקריאה המשותפת של הורה וילד בספר בתוספת ההכוונה המקצועית שמופיעה בסופו, מעודדים שיח על רגשות, מעודדים את הילד לגלות את עצמו ומפתחים את האינטילגנציה הרגשית.

הספר מותאם לילדים בגיל גן ובכיתות הנמוכות, התיאורים בו עשירים והאיורים מלאי צבע וחיים , ולדעתי יתאים לכל ילד ולא רק למי שחווה פרידה וגעגוע.

לספר מצורפים גם 2 בונוסים: חוברת צביעה/עבודה מותאמת לספר, ומתכון לעוגה האהובה על צ'יפו :)

בשורה אחת: " להתגעג זה סימן מצויין, סימן של אהבה" (עמוד 13)

בדירוג סמיילי:🙂🙂🙂🙂🙂

 

כל הפרחים בפריז / שרה ג'יו

הוצאה: תכלת
תרגום: רחלי לביא
שנה: 2020
336 עמודים

הספר הזה מורכב משני סיפורים: אחד הוא רומן היסטורי והשני הוא סיפור דרמה מודרני. המיוחד בספר שכל אחד מהסיפורים מרתק ומעניין בפני עצמו, בלי קשר לאיך שהם משתלבים.

הסיפור המודרני מספר את סיפורה של קרוליין שמוצאת עצמה מאושפזת אחרי תאונה, כשזכרונה אבד לה, היא לא יודעת לא מי היא ולא מה הרקע שלה.
כשהיא משתחררת מבית החולים, היא מתחילה את חייה מאפס תוך נסיונות לשחזר את עברה.
במסגרת הנסיונות שלה לשחזר פיסות זכרון, היא מוצאת בביתה חבילת מכתבים ישנה ומחליטה לנסות ולחקור גם אודותיה.

הסיפור ההיסטורי מתרחש בתקופת מלחמת העולם השניה. הוא מספר את סיפורה של סלין, אלמנה ואם לילדה כבת שמונה, המתגוררת עם אביה האלמן בפריז. יחד הם מנהלים חנות פרחים מצליחה בפריז.
הבעיות מתחילות כשהגרמנים משתלטים על פריז, ומתגלה הרקע היהודי שלהם. החנות שלהם מוחרמת וקצין גרמני מגלה את מוצאם ושם עליהם עין, במיוחד על סלין.

שתי הנשים העיקריות בספר הן:
קרוליין חסרת האונים, שמנסה להתחיל את חייה מחדש - ומתלבטת האם זאת מתנה והזדמנות להיות אישה טובה ונקיה מהעבר הלא מוגדר ומזכרונות לא טובים, או שמא הרקע המסתורי שלה יכול ללמד אותה על עצמה ולהבין את עצמה טוב יותר.
עד שבשלב מסויים היא נאלצת לבחור.
סלין היא בראש ובראשונה אמא לביאה, ובראש סדר העדיפויות שלה עומדת בתה קוזי. היא מנסה להגן על בתה ועל אביה תוך סיכון עצמי וסבל רב. 

מרגע שהתחלתי את הספר הזה לא הצלחתי להפסיק, הוא מרתק, מעניין ושואב.
הוא מספר על כוחה של אהבה ועל כוחה של מחילה ועל הרבה מאוד אומץ לב.
גם כאן כוחן של נשים בא לידי ביטוי, ומוכיח עד כמה יש לנשים יכולת מופלאה לגונן ולשרוד.

בשורה אחת: סליחה אינה מוחקת את העבר, היא משפיעה על ההווה ומשנה את העתיד.

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀😀
 

הילדות האבודות של פריז / פאם ג'נוף

הוצאה: ידיעות ספרים
תרגום: עפרה אביגד
שנה: 2021
398 עמודים

את "סיפורו של יתום" אהבתי מאוד, ולכן כמובן שהסתקרנתי לגבי הספר הזה. 
גם הפעם פאם ג'נוף כתבה רומן היסטורי ועוצמתי על כוחן של נשים.

זהו עוד יום שגרתי של גרייס בדרכה לעבודה, רק שהדרך בא היא נוסעת לעבודה אינה הדרך הרגילה והשגרתית, וכך יוצא שבתחנת הרכבת מתחת לספסל היא נתקלת במזוודה ישנה. היא פותחת את המזוודה ומגלה עשרות תצלומים של נשים.

סקרנותה מתעוררת והיא מחליטה לנסות למצוא את בעלת המזוודה, ולהבין מי אלה כל הנשים בתמונות.
ככל שהיא חוקרת היא מגלה כי מדובר ברשת של נשים בריטיות, שנשלחו במהלך מלחמת העולם השנייה כבלדריות או אלחוטאיות לפריז, ולא ברור מה עלה בגורלם.

הספר מסופר משלוש נקודות מבט - של גרייס בהווה, ובעבר מסופר סיפורן של אלינור שהיתה מנהלת הרשת ושל מארי - אחת מהבנות שנשלחו לפריז.

הספר חושף פרשה היסטורית שהתרחשה במלחמת העולם השנייה, ולא דובר אודותיה, פרשה שלקתה בלא מעט מחדלים ואוזלת יד.
שלושת הנשים בספר מציגות כוח נשי, שלושתן נשים חזקות המתמודדות עם אתגרים לא פשוטים, מארי אף סיכנה את חייה עבור התרומה למדינה ולמאמץ המלחמתי.

הספר מרתק וכתוב בשפה קולחת, הוא מותח וסוחף וקשה להפסיק לקרוא בו. 
יש בו אהבה, מוות, פרידה, כאב וגם הצלחות ורגעים קטנים של אושר.

שלושת הנשים בספר חוות טרגדיות אישיות ומנסות להרים את עצמן מהמשבר ולצמוח. הן אמיצות, רגישות וסקרניות, והן מוכנות להתאמץ ולהשקיע גם על חשבון עצמן לטובת הכלל.

בשורה אחת: "תנו לאישה את הנעליים הנכונות והיא תוכל לכבוש את העולם" (מרילין מונרו)

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי

יום שני, 5 באפריל 2021

החמות / סאלי הפוורת




הוצאה: כתר
תרגום: ניצן לפידות
שנה: 2020
316 עמודים

יחסי חמות כלה הוא נושא שסופר ודובר רבות אודותיו, איכשהו זה תמיד נושא רגיש ומורכב, והרבה עלילות ומיתוסים נשזרו סביבו.

הספר מספר את סיפורה של לוסי הנשואה באושר לאולי (אוליבר), ויחד הם מגדלים שלושה ילדים.
באחד הערבים השגרתיים בביתם, דופקים על דלתם שוטרים ומודיעים להם כי חמותה של לוסי/ אימו של אולי - דיאנה מתה, ככל הנראה התאבדה, אבל יש חשד שנרצחה.

תוך כדי התחקירים והנסיון לפענח את נסיבות מותה הבלתי צפוי של דיאנה, מסופר גם הרקע המשפחתי, המפגש הראשון של לוסי עם אימו של אולי, היחסים ביניהן, היחסים עם אביו של אולי, היחסים עם נטי אחותו של אולי, הולדת הנכדים, וכו'.

הסיפור מסופר לסירוגין מנקודת המבט של לוסי ולסירוגין מנקודת המבט של דיאנה, ומביא בפני הקוראים את תפיסת המציאות השונה של כל אחת מהן.
בעוד לוסי חלמה כשהתחתנה שדיאנה תהיה לה לדמות אם, כיוון שאימה מתה, דיאנה שומרת על ריחוק וקרירות ומבהירה כי היא לא האמא שלה, וזה בעצם מוביל את לוסי להיות אולי החשודה העיקרית.

אהבתי את דמותה של לוסי, את היכולת שלה להוביל מהלכים בלי לעורר מהומות, להרגיע, לשמור על יציבות גם ברגעים מאתגרים, ליצור אמפתיה ואיכשהו ליצור סדר בבלאגן.
דמותה של דיאנה היתה בעיני קשה לפיצוח - המורכבות שלה, העקשנות הלא תמיד ברורה והריחוק, אך ככל שמתקדמים בספר מגלים קווים נוספים לדמותה.

הספר אמנם מוגדר כספר מתח, כיוון שהוא עוסק בפיענוח מוות פתאומי של אישה, אך בעיני הספר הוא יותר דרמה. הוא עוסק ביחסים משפחתיים, בבעיות כלכליות, בגידול ילדים ובעיקר ביחסי חמות-כלה.

זהו ספר קליל, עד כמה שאפשר להתייחס לסיפור על מוות בקלילות, הפרקים שבו יחסית קצרים ונקראים מהר והוא העביר לי בהנאה את סוף השבוע.

בשורה אחת: משפחה לא בוחרים.

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀