מלח אל הים / רותה ספטיס

 הוצאה: עם עובד

תרגום: מרב זקס-פורטל

שנה: 2019

381 עמודים

שנת 1945, מלחמת העולם השנייה מתקרבת לסופה, חבורה משונה של פליטים המעוניינים להימלט מפרוסיה לפני בואם של חיילי ברית המועצות הידועים באכזריותם, צועדת בתנאים קשים של שלג,קור ורעב..

החבורה מורכבת מיואנה  הליטאית – אחות במקצועה , אינגריד בחורה עיוורת עם חושים מחודדים, משורר הנעליים המזהה אנשים וסיפורים באמצעות הנעליים שהם נועלים, אווה – אישה המתוארת כגדולה ומגושמת וילד יתום ונטוש. אליהם מצטרפים אמיליה- נערה פולניה מפוחדת וחייל פצוע, שהיה אחראי על שחזור אמנות עבור הנאצים, וברח/ערק מהצבא הגרמני. כולם רוצים להגיע לעיר הנמל, להצליח לעלות על אחת האוניות ולברוח…

הסיפור מסופר מ4 נקודות מבט שונות:
יואנה: האחות עם הלב הרחב והחמלה האנושית, מלאת רגשות האשם, שרק מחפשת למי לעזור ועל מי להקל.
אמיליה: הנערה הפולניה, הרגישה ומלאת הגעגועים, המחפשת משענת יציבה בתקופה כל כך הפכפכה, כשהיא מרגישה שאיבדה את כל היקר לה בחיים.
פלוריאן: העריק, המתבודד שמנסה לנטוש את החבורה ולהתנהל באופן עצמאי, אך כנראה שהגורל שלו רוצה אחרת..
ואלפרד: שאיננו חלק מהחבורה – הוא חייל נאצי המשרת כמלח באחת מהאוניות – ה"גוסטולף", שתפקידן להשיט את החיילים הפצועים ואת הפליטים, ושם הוא גם פוגש את שאר החבורה.. הוא מתואר כבחור תמים מדי (אולי מעט רפה שכל), המחליט לשרת את הפיהרר בהערצה כמעט עיוורת, באכזריות ובלי להפעיל שיקול דעת עצמי, כשחלומו הוא לקבל את המדליה הנכספת בבוא העת.
כל אחד מהם נושא סוד בתרמילו וסודות בליבו.

בבואם לעיר הנמל שורר במקום כאוס גדול, כולם רוצים להצליח לעלות לאוניות ולהצליח לברוח ולהציל את חייהם. התיאורים קשים, המצוקה בלתי נסבלת, המלחמה לשרוד היא על חשבון חיי אחרים. אך האם האוניה באמת תציל אותם?האם משם תבוא הישועה?

זהו סיפור הישרדות בתנאים קשים, בפחד, כשהמוות אורב כמעט בכל פינה. קרן האור בסיפור היא הידיעה שגם בתקופה בה אדם לאדם זאב וכל אחד מנסה לדאוג רק לעצמו, יש עוד קומץ אנשים טובים שכן מצליחים להגיש סיוע לאחרים ולגלות צלם אנוש.

זהו רומן היסטורי אמיתי על חלק בהיסטוריה שלא הכרתי. זה החלק האהוב עלי ברומנים מהסוג הזה להכיר וללמוד על מאורעות שלא שמעתי עליהם ולהעשיר את הידע. אם כל זאת, קשה לומר על הספר הזה שהוא מהנה, הוא מרתק ומחכים אבל הוא קורע לב וטראגי, התיאורים בו קשים ואפילו מזעזעים, הוא פורט על נימי הנפש העדינים ביותר בתיאורים המצמרמרים שבו.
מסוג המאורעות ההיסטוריים שהיה עדיף שלא היום מתרחשים, והלוואי ולא יקרו עוד לעולם!

בדירוג סמיילי: 😀😀😀😀 וחצי