יום רביעי, 9 בספטמבר 2020

אחכה לך במוזיאון / אן יאנגסון


 הוצאה: ידיעות אחרונות. תמיר סנדיק

תרגום: שי סנדיק

שנה: 2019

245 עמודים


הדבר הראשון שכבש אותי בספר הזה זאת הכריכה שלו. רקע העלים הירוקים והיד המחזיקה גרגירי פטל- מקסים בעיני!
הספר עצמו הוא ספר רגוע, מתנהל לרוב על מי מנוחות, השפה שלו מקסימה והוא קל לקריאה.

זהו סיפורה של טינה שלאחר מות חברתה הטובה בלה, מחליטה לכתוב מכתב לפרופסור גלוב, חוקר אשר חיבר את הספר "אנשי הביצות" והקדיש אותו בזמנו לה ולחברותיה.
הספר נכתב בעקבות מציאת גופתו של האיש מטולון – גופה שנמצאה שמורה באחת הביצות בדנמרק כאלפיים שנה לאחר מותו של האיש. הגופה הועברה למוזיאון סילקבורג בדנמרק ושם נשמרה.
חלומה של טינה ושל חברתה בלה היה לבקר במוזיאון ולראות את גופת האיש מטולון, אך עתה כשמתה חברתה אין לה אומץ לעשות זאת לבדה.

את המכתב מקבל אוצר המוזיאון אנדרס והוא מחליט להשיב על מכתבה. הוא מספר לה כי הפרופסור מת כבר לפני מספר שנים, והיא מוזמנת להגיע ולבקר במוזיאון.
כך מתחילה חלופת מכתבים ביניהם כשכל אחד מספר על עצמו, על משפחתו ועל חייו. הרקע שלהם שונה לחלוטין – טינה המתגוררת בבית חווה וחיה חיי כפר, כשברקע גידול תרנגולות, חזירים, תבואה ועוד יבולים, ואילו אנדרס חי חיים בורגנים ועירוניים בדנמרק ועובד בנוזיאון – עבודה משרדית.  אך מסתבר שרגשות ומחשבות יכולות לחצות פערי מדינות וסגנונות חיים שונים כשיש עם מי לחלוק אותם ויש גירוי אינטלקטואלי.
חלופת המכתבים מסייעת להם לעשות חשבון נפש, להעלות על הכתב סודות ולעזור אחד לשני למצוא פתרון לבעיות שונות..

יש משהו נוגה בספר הזה, הוא מראה כי לעיתים אנשים המוקפים במשפחה ובחיים לכאורה שוקקים ועמוסים יכולים להיות בודדים מאוד, ומצד שני יש בו את היופי להראות כי לעיתים אפשר להתאהב או לחלוק מחשבות רק דרך כתיבה, בלי לראות אפילו את האדם שמולך… משהו שבעידן הדיגיטלי אולי קצת חסר…

לסיכום זהו ספר נחמד, החודר לנפש של הדמויות, הסופרת הצליחה לתאר את התחושות והרגשות במהימנות ובעומק רב. הוא קל לקריאה אע"פ שהוא איננו ספר קליל בתוכנו.
נחמד להעביר איתו שבת חורפית. אבל לא הייתי מגדירה אותו כספר חובה…

אני חייבת גם לומר מילה טובה לתרגום המעולה של הספר הזה. זה מסוג הספרים שלא פשוט לתרגם והמתרגם הצליח לעשות את זה בעברית יפה ומגוונת. כייף לקרוא עברית כזאת!הדבר הראשון שכבש אותי בספר הזה זאת הכריכה שלו. רקע העלים הירוקים והיד המחזיקה גרגירי פטל- מקסים בעיני!

הספר עצמו הוא ספר רגוע, מתנהל לרוב על מי מנוחות, השפה שלו מקסימה והוא קל לקריאה.

זהו סיפורה של טינה שלאחר מות חברתה הטובה בלה, מחליטה לכתוב מכתב לפרופסור גלוב, חוקר אשר חיבר את הספר "אנשי הביצות" והקדיש אותו בזמנו לה ולחברותיה.
הספר נכתב בעקבות מציאת גופתו של האיש מטולון – גופה שנמצאה שמורה באחת הביצות בדנמרק כאלפיים שנה לאחר מותו של האיש. הגופה הועברה למוזיאון סילקבורג בדנמרק ושם נשמרה.
חלומה של טינה ושל חברתה בלה היה לבקר במוזיאון ולראות את גופת האיש מטולון, אך עתה כשמתה חברתה אין לה אומץ לעשות זאת לבדה.

את המכתב מקבל אוצר המוזיאון אנדרס והוא מחליט להשיב על מכתבה. הוא מספר לה כי הפרופסור מת כבר לפני מספר שנים, והיא מוזמנת להגיע ולבקר במוזיאון.
כך מתחילה חלופת מכתבים ביניהם כשכל אחד מספר על עצמו, על משפחתו ועל חייו. הרקע שלהם שונה לחלוטין – טינה המתגוררת בבית חווה וחיה חיי כפר, כשברקע גידול תרנגולות, חזירים, תבואה ועוד יבולים, ואילו אנדרס חי חיים בורגנים ועירוניים בדנמרק ועובד בנוזיאון – עבודה משרדית.  אך מסתבר שרגשות ומחשבות יכולות לחצות פערי מדינות וסגנונות חיים שונים כשיש עם מי לחלוק אותם ויש גירוי אינטלקטואלי.
חלופת המכתבים מסייעת להם לעשות חשבון נפש, להעלות על הכתב סודות ולעזור אחד לשני למצוא פתרון לבעיות שונות..

יש משהו נוגה בספר הזה, הוא מראה כי לעיתים אנשים המוקפים במשפחה ובחיים לכאורה שוקקים ועמוסים יכולים להיות בודדים מאוד, ומצד שני יש בו את היופי להראות כי לעיתים אפשר להתאהב או לחלוק מחשבות רק דרך כתיבה, בלי לראות אפילו את האדם שמולך… משהו שבעידן הדיגיטלי אולי קצת חסר…

לסיכום זהו ספר נחמד, החודר לנפש של הדמויות, הסופרת הצליחה לתאר את התחושות והרגשות במהימנות ובעומק רב. הוא קל לקריאה אע"פ שהוא איננו ספר קליל בתוכנו.
נחמד להעביר איתו שבת חורפית. אבל לא הייתי מגדירה אותו כספר חובה…

אני חייבת גם לומר מילה טובה לתרגום המעולה של הספר הזה. זה מסוג הספרים שלא פשוט לתרגם והמתרגם הצליח לעשות את זה בעברית יפה ומגוונת. כייף לקרוא עברית כזאת!

בדירוג סמיילי: 😀😀😀 וחצי 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה