הוצאת ידיעות ספרים
את סיפור מותה הטראגי של תמר אריאל בהרי נפאל זכרתי, אך לא הכרתי לעומק.
כששמעתי שיצא ספר לזכרה, הסתקרנתי לקרוא אותו.
תוך כדי קריאת הספר צפה ועלתה מולי דמותה של תמר, מתוך יומנים שכתבה, מתוך מכתבים שכתבה ושכתבו לה, מתוך סיפורים שסופרו על ידי חבריה ומכריה עלתה דמותה האידאליסטית, הנחושה, האמיצה והערכית.
תמר שגדלה בישוב הדתי משואות יצחק, גדלה כבחורה דתייה, ועל הדת היא סירבה להתפשר.
בצבא בקורס הטייס היא הייתה האישה הדתייה הראשונה והיחידה, ועל אף הקשיים הכרוכים בכך היא דבקה בעקרונותיה ללא ויתורים, תוך קשר תמידי עם רבנים שליוו אותה בשאלותיה ובדילמות ההלכתיות שעלו לאורך שירותה. בתחילה ראו בה "עוף מוזר", אך אט אט למדה גם הסביבה לכבדה.
בכל שלב בחייה, המסירות שלה לעצמה לחבריה וגם לכפופים לה ראויה להערצה ויש הרבה מה ללמוד ממנה.
לאורך כל הדרך היא הכירה ביכולותיה, לא ויתרה לעצמה וניסתה לסייע לכל מי שרק יכלה עד למותה הטראגי.
הסופר מצליח לצייר את דמותה האנושית על מעלותיה וגם על חסרונותיה וזה היופי שבדבר.
כשסיימתי לקרוא את הספר ולנגב את הדמעות, הבנתי שנפלה בחלקי זכות להכיר באמצעות הקריאה בו, מקצת מאישיותה המיוחדת שנועדה לגדולות ונהרגה בטרם עת.
בשורה אחת: סיפורו של כוכב עולה שכבה בטרם עת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה