הוצאה: תכלת
תרגום: אביגיל בורשטיין
שנה: 2022
239 עמודים
"...השנים החולפות ניכרות כשמחליפים משקפיים." (עמוד 153).
שם הספר המסתורי והכריכה היפיפיה שלו סיקרנו אותי מאוד. לאחר שהתחלתי לקרוא גיליתי כי מדובר בספר שמתנהל באמצעות חליפת מכתבים (צורת כתיבה שלא כולם מתחברים אליה).
בעת חופשה במלון, אן לין מוצאת במגירת השידה בחדרה כתב יד של רומן. היא קוראת אותו והסיפור שלו נכנס לליבה.
כשהיא מוצאת כרטיס ביקור בין הדפים, היא מחליטה לשלוח את הרומן הנשכח לבעליו ולקוות אולי לקבל תשובה.
למרבה הפלא, כעבור זמן מה היא מקבלת מכתב תשובה מכותב הרומן, המספר לה כי רק חלק מהספר נכתב על ידו, ואת השאר מישהו השלים.
אן לין הסקרנית מחליטה להתחקות אחרי הכותב/ת האלמוניים, ובאמצעות עבודת בילוש היא מגלה כיצד התגלגל הספר, כיצד השפיע על קוראיו וחדר לחייהם בדרכים שונות. אך האם היא תצליח לגלות מיהו אותו כותב אלמוני שהשלים את הספר?
ככל שהספר מתקדם, כך המכתבים הם בין יותר ויותר אנשים כשלכל אחד מהם סיפור מעניין משלו, ומדהים לראות איך ספר שלא יצא לאור הצליח להשפיע על כל כך הרבה אנשים.
יש בספר משהו שמעורר נוסטלגיה לתקופה של טרום האינטרנט והמיילים, תקופה שבה עוד היינו כותבים מכתבים ושולחים בדואר. ויש בזה משהו רגוע כי בכל זאת מכתב לא מגיע באופן מיידי כמו אי-מייל, וככה הכל מתנהל בנחת ובשלווה.
פרקי הספר קצרים, כי בעצם כל פרק הוא מכתב. הוא קצר יחסית ונקרא מהר.
בסה"כ מדובר בספר קליל, ומי שחובב את סגנון הכתיבה הזה ייהנה מהספר ומההתפתחויות שבו.
בשורה אחת: "אני יודעת שספר יכול לשאת אותנו רחוק כל כך עד שהוא חודר לתוכנו ומשנה אותנו רחוק כל כך עד שהוא חודר לתוכנו ומשנה אותנו לתמיד." (עמוד 226)
בדירוג סמיילי: 😀😀😀